יום רביעי כ"ח בתשרי, 18 באוקטובר

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

שמים אותנו בכיס הקטן

חַיַּת הַכִּיס המוכרת ביותר בעולם היא ללא ספק הקֶנְגּוּרוּ. אי אפשר שלא לחייך לְמַרְאֶה אמא-קֶנְגוּרָה העומדת על רגליה האחוריות ונשענת על זנבה החזק והגדול, כשמהכִּיס שֶׁבְּבִטְנָה מציץ גור עם אוזניים ארוכות ומצחיקות. אולם, הקֶנְגּוּרוּ אינו חַיַּת הַכִּיס היחידה בעולם. ישנן גם קוֹאָלוֹת, חולדות כִּיס, פוֹסוֹמִים ועוד... אבל כדי לא להתבלבל בואו נעשה קצת סדר בבלגן.

משפחה אחת גדולה
חיות כִּיס הן תַּת מַחְלָקָה בְּמַחְלֶקֶת הַיּוֹנְקִים, שמתחלקת לִשְׁתֵּי קבוצות (סְדָרוֹת-עַל): סדרת חיות הכִּיס הָאוֹסְטְרָלִיּוֹת וסדרת חיות הכִּיס הָאָמֶרִיקָאִיּוֹת. כל סדרת-עַל מתחלקת לסדרות נוספות, וכל סדרה - למשפחות .

כך, למשל, נמצא בְּסִדְרַת הָעַל הָאוֹסְטְרָלִית את סדרת הקֶנְגּוּרוּאִים, אליה שייכות משפחת הקֶנְגּוּרוּאִים, הפוֹסוֹמִים למיניהם, הַקוֹסְקוֹסִיים, הַקּוֹאָלוֹת, חולדות הכִּיס וְהווֹמְבָּטִים. הסדרה השנייה היא סדרת הַמוֹנִיטִים, שבה משפחה אחת בלבד - משפחת הַמוֹנִיטִים, סדרת חפרפרות הכִּיס, סדרת עכברי הכִּיס וסדרת טורפי הכִּיס הכוללת את משפחת הַנוֹמְבָּטִיים, נְמִיּוֹת הכִּיס וזאבי הכִּיס הנקראים גם הַטִּיגְרִיס הַטַסְמַנִי. סדרת העל הָאָמֶרִיקָאִית, לעומת זאת, צנועה בהרבה ובה שתי סדרות בלבד: סדרת האופוֹסוֹמִים ובה משפחת האופוֹסוֹמִיים, וסדרת חַדַפֵי הכִּיס.

מה תפקידו של הכיס?
מה עושים עם כִּיסים? בדרך כלל שומרים בהם דברים, נכון? ובכן, אצל חיות הכִּיס מדובר בְּצֶאֱצָאִים רכים וקטנטנים, הנולדים כשהם אינם מפותחים, וחיים בכִּיס במהלך החודשים הראשונים של חייהם. גור של קֶנְגּוּרוּ נראה כמו גור אוֹגֵר קטנטן, ורוד, עיוור וחסר פרווה לחלוטין! היריון של חַיַּת כִּיס קצר מאוד ונמשך כחודש בלבד.

עם לידתם, הגורים זוֹחֲלִים ומטפסים, בעזרת חוש מוּלָד ומדהים, בְּמַעֲלֶה בֶּטֶן אִמָּם לכיוון הכִּיס, שם הם יונקים מִפְּטָמוֹת. הכִּיס הוא בעצם קֵפֶל בְּעוֹר בִּטְנָה של הָאֵם. בתקופה הראשונה לחייהם שולטת הָאֵם בהתזת החלב לפיהם של צֶאֱצָאֶיהָ בעזרת כיווץ השרירים סביב בלוטות החלב. כשהם גדלים וכבר מסוגלים לצאת ולהיכנס לכִּיס כְּאַוַּת נַפְשָׁם - יכולים הגורים לִינוק לבד.

בעלי כיס מפורסמים
בואו נדבר תחילה על הקֶנְגּוּרוּ, המשתייך לְסִדְרַת הַקֶּנְגּוּרוּאִים הָאוֹסְטְרָלִית. ישנם כ-54 מיני קֶנְגּוּרוּאִים, כמו למשל הקֶנְגּוּרוּ האדום, הקֶנְגּוּרוּ האפור ואפילו מיני קֶנְגּוּרוּ-עצים. משקלם של הקֶנְגּוּרוּאִים נע בין חצי קילוגרם ל-90 קילוגרמים. ניתן למצוא אותם בְּאוֹסְטְרַלְיָה, בְּפָּפּוּאָה גִּינֶאָה הַחֲדָשָׁה ובאיים הסמוכים לה.

המינים הרבים חיים בּאֲזוֹרֵי אַקְלִים שונים, וגופם וְאורַח חַיֵּיהֶם מותאם לכך. לְרובָּם רגליים אחוריות ארוכות וחזקות וזנב ארוך וכבד העוזר להם לשמור על שיווי המשקל, רגליים קדמיות המזכירות ידיים קצרות ודקות, וראש הנראה קטן ביחס לגודל גופם. רוב הקֶנְגּוּרוּאִים מתקדמים בקפיצות ובדילוגים, ויכולים להגיע למהירות של עד 50 קילומטרים לשעה! לקֶנְגּוּרוּ העצים רגליים אחוריות קצרות ורחבות יותר וזנב קצר יותר. קֶנְגּוּרוּ מסוג זה מִתְמַחֶה דווקא בטיפוס, ורגליו הקדמיות מפותחות יותר.

לקֶנְגּוּרוּ מַחְזוֹר רְבִיָּה מיוחד ומעניין. וָלָד קֶנְגּוּרוּ יכול לְהָגִיחַ לעולם לאחר כחודש בלבד. תארו לעצמכם כיצד יֵרָאֶה. אנחנו מתפתחים בְּרֶחֶם אִמֵּנוּ במשך תשעה חודשים, מצמיחים עיניים, אוזניים, שיער, אֲבָרֵינוּ הַפְּנִימִיִּים מתפתחים. הקֶנְגּוּרוּ, לעומת זאת, נולד כשאורכו מגיע לִכְדֵי סֶנְטִימֶטְרִים בודדים בלבד. הוא עיוור, חֲסַר פַּרְוָה ועורו ורוד-שקוף.

לקראת הלידה הָאֵם מנקה ומלקקת את הכִּיס כדי להקל על הַוָּלָד הקטנטן. שניות אחדות לאחר שהגיח לאוויר העולם מוטלת עליו משימה לא קלה, ובכל זאת הוא יודע מה עליו לעשות: לטפס ולהגיע אל הכִּיס החם והמוגן ולהתחיל לִינוק. ברגע שיעשה זאת תדע הָאֵם כי הַצֶּאֱצָא הגיע בְּבִטְחָה אל הכִּיס. הגור נולד עם חוש כיוון מפותח וגם עם חוש ריח מפותח הַמֵּקֵל עליו למצוא את הַפְּטָמוֹת הַמְּלֵאוֹת בֶּחָלָב. הָאֵם לא עוזרת לגור לטפס, אם כי היא מנסה להקל עליו את המסע. אם כעבור זמן קצר היא לא חשה בניסיונות יניקה – "משחררת" הָאֵם צֶאֱצָא נוסף, שמתחיל במסע הטיפוס אל הכִּיס. מרגע שהצליח, יהיה הכִּיס ביתו של הגור למשך ארבעה עד חמישה חודשים לפחות, במהלכם יִינַק ולא ייצא משם כלל. לאחר תקופה זו ייפתחו עיניו, והוא יתחיל להציץ החוצה, מה שיגרום לאימו מעט חוסר נוחות בשל התנועות, הדחיפות והבעיטות…

לעיתים רבות, נקבות הקֶנְגּוּרוּאִים מגדלות שלושה דורות של גורים בבת אחת: הראשון - כְּעובָּר בְּבִטְנָה, השני - בתקופת חייו הראשונה (כלומר: בתוך הכִּיס בלבד) והשלישי - כבר מסתובב מחוץ לכִּיס אך חוזר אליה כדי לינוק.

חַיַּת כִּיס ידועה נוספת היא הקוֹאָלָה. רבים טועים וחושבים כי הקוֹאָלָה היא דוב, אך למעשה היא יוֹנֵק מִמִּשְׁפַּחַת הַקוּאַלִיים. את שמה קיבלה הקוֹאָלָה מהַאבּוֹרִיגִ'ינִים, הַיְּלִידִים הָאוֹסְטְרָלִים, ומשמעות השם היא: "חיה ללא מים". זאת, משום שהקוֹאָלָה כמעט ואינה שותה. 90 אחוז מהנוזלים שהיא צוֹרֶכֶת מגיעים אליה מֵעָלי עֵץ הָאֵיקָלִיפְּטוּס שהיא מְכַרְסֶמֶת כל היום. רק כשהיא חולה או כשהעלים אינם לַחִים מספיק שותה הקוֹאָלָה מים.

למעשה, עבור בעלי חיים רבים נחשבים עלי האֵיקָלִיפְּטוּס לרעילים ומסוכנים. הטבע העניק לַקּוֹאָלה חוש ריח מפותח ביותר בעזרתו היא מַבְדִּילָה בין סוגי עלי האֵיקָלִיפְּטוּס הרבים, ומערכת עיכול מיוחדת: תהליך חילוף החומרים שלהם איטי מאוד, ולכן המזון נשאר בקיבתם זמן רב, מה שמאפשר להם לנצל היטב את כל האנרגיה המתקבלת מן העלים. כיוון שזהו תהליך איטי וארוך, הקוֹאָלָה כמעט ואינה מבזבזת אנרגיה, ולכן  רבים חושבים כי היא חיה עֲצֵלָה: רוב היום היא יושבת לה על ענף, לועסת עלים ומביטה בנחת סביב...

לקוֹאָלָה ידיים ורגליים כמעט זהות באורכן, בעזרתן היא מטפסת היטב על עצים. יש לה חמש אצבעות בְּרַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת, שתיים מהן מְמוקָּמוֹת היכן שנמצא הָאֲגוּדָל שלנו, כלומר מול שלוש האצבעות הנותרות, דבר שֶׁמֵּקֵל עליה לֶאֱחוז בענפים. יַשְׁבָנָהּ של הקוֹאָלָה מרופד בפרווה צפופה הַמְּהַוָּה מעין כרית נוחה, ופרוות גופה הַסְּמִיכָה מגינה עליה מפני מזג אוויר חם או קר ומשמשת לה כמעיל גשם.

 הקוֹאָלָה פעילה בעיקר בשעות הלילה הקרירות, אז היא לא צריכה להשקיע ולאבד אנרגיה רבה כפי שהיה קורה לו הייתה פעילה בשעות היום החמות. כמו הקֶנְגּוּרוּ, גם הקוֹאָלָה מַמְלִיטָה לאחר כחודש היריון. גודלו של הגור הוא כִּשְׁנֵי סֶנְטִימֶטְרִים והוא שוקל פחות מִגְּרָם אחד! הוא נראה ממש כִּשְׁעוּעִית וְרודָּה וְעֵירומָּה, ללא עיניים וַאֲפַרְכָּסוֹת אוזניים. גם כאן עושה הגור את דרכו אל הכִּיס לבדו, כשהוא נעזר בְּחוּשֵׁי הָרֵיחַ וְהַמִּישּׁוּשׁ החדים שלו, בְּטוֹפרַיוֹ (ציפורניו) ובחוש כיוון מפותח. כשהוא מגיע לכִּיס הוא נצמד לאחת משתי הַפְּטָמוֹת של אמו. במשך שישה עד שבעת חודשי חייו הראשונים ישתה הגור רק את חלב אמו ולא ייצא כלל מן הכִּיס. לאחר מכן יתחיל לאכול מזון נוסף, מעין "דייסה" מיוחדת שמכינה לו אמו. אט אט יָגִיחַ מן הכִּיס וירכב על גב אמו כ"שַׂק קֶמַח" ויאכל עלים טריים.

חַיַּת כִּיס נוספת החיה על עצי האֵיקָלִיפְּטוּס היא "דּוֹאֶה הַסוכָּר", המשתייכת למשפחת הַפוֹסוֹמִים הַמְּפֻסְפָּסִים בסדרת הקֶנְגּוּרוּאִים. הדּוֹאֶה חי ביערות ובונה את קיניו על עצי האֵיקָלִיפְּטוּס הגבוהים. ממש כפי שמעיד עליו שמו - הוא עובר מענף לענף בִּדְאִיָּה ויכול לִדְאוֹת באוויר למרחק של כ-45 מֶטְרִים (כגובהו של בניין בן כ-16 קומות).

דּוֹאֶה הסוכר הוא חַיַּת כִּיס קטנה, גודלו כ-12-35 סֶנְטִימֶטְרִים וזנבו ארוך מגופו. פרוותו לְבָנָה-אֲפַרְפָּרָה, לאורך ראשו פסים שחורים ופס ארוך נמתח לאורך גבו. כמו לִסְנָאִים מעופפים, גם לדּוֹאֶה הסוכר פיסות עור המשמשות לו לרחיפה. הן מצויות בצדו החיצוני של גופו, מכף ידו הקדמית ועד לְקַרְסול רַגְלוֹ האחורית.

כמו חיות הכִּיס האחרות אותן הזכרנו - היריון הדּוֹאֶה קצר, ואף נמשך פחות מחודש. הגורים עוזבים לראשונה את הכִּיס לאחר קצת יותר מחודשיים, ובגיל ארבעה חודשים לְעֵרֶךְ הם עוזבים את קֵן ההורים וְדוֹאִים להם לחיים עצמאיים.

הכתבה מתפרסמת במלואה בגיליון מס' 17 של הירחון "גליליאו צעיר"



לרכישת מנוי

02.07.2005



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


ז'בוטינסקי, זאב (ולדימיר)

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק