יום חמישי ב באלול, 24 באוגוסט

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

אין עשן בלי אש

בל"ג בעומר כולנו נשב ליד המדורה ונתחמם לְאוֹרָהּ שֶׁל הָאֵשׁ הַמְּרַצֶּדֶת. ממש כפי שהאדם הקדמון ישב עם בני משפחתו סביב המדורה בְּרֵאשִׁית הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית. היום זה נראה לנו פשוט מאוד, אך לפני שנים רבות הדלקת אש לא הייתה עניין פשוט כלל וכלל. איך גילו את האש וכיצד השתמש בה האדם לצרכיו?

תופעה כימית
מהי בעצם האש? ובכן, האש היא תופעה כִימִית המתרחשת כאשר גַּז הַחַמְצָן פוגש חומר בְּעִירָה כלשהו ומתחבר איתו. כתוצאה מאותו תהליך התחברות (הנקרא גם: הִתְרַכְּבוּת) נפלטים לאוויר גזים לוהטים. מוֹלֶקוּלוֹת הַגָּז פולטות קְרִינָה אֶלֶקְטְרוֹ מַגְנֵטִית בִּתְדָרִים שונים ואנו חשים אותה כחום.

צבעה של הלהבה נוצר כתוצאה מחלקיקים קטנים ולוהטים שעולים כלפי מעלה יחד עם הגזים. ומתי בני האדם גילו את האש? ובכן, אַרְכֵיאוֹלוֹגִים שחקרו את תקופתו של האדם הקדמון מצאו במערות עתיקות בְּיַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה עדויות לכך שבני האדם השתמשו באש כבר לפני למעלה מ-1,400,000 שנה! לפני הרבה מאוד זמן. בנוסף, בציורים רבים שצייר האדם הקדמון על קירות מערות ברחבי העולם ניתן לראות גם ציורים של אש. זהו בהחלט סימן לכך שבני האדם הקדמונים הכירו את האש ונעזרו בה. חוקרים מעריכים, כי השימוש הראשון באש היה למטרת הברחת בעלי חיים טורפים ממקום מגוריו של האדם הקדמון (המערה, כמובן). במהלך השנים, נוספו לאש שימושים כגון: בישול מזון, קְלִיַּת כְּלֵי חֶרֶס ועוד. בהמשך אף נעזר האדם באש על מנת לסלק (לשרוף) צמחי בר מִשְׁטָחִים חַקְלָאִיִּים. למעשה, שיטה זו נהוגה עד היום במספר מקומות בעולם.

אש מהאגדות
כיצד בני האדם גילו את האש, אתם שואלים?
ובכן, איש אינו יודע בדיוק כיצד זה קרה, אך כמעט לכל תרבות עתיקה היו אגדות רבות שעסקו באש. בַּמִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית, למשל, האמינו כי האש הגיעה לבני האדם בזכות פְּרוֹמֵתֵיאוֹס, אֵל קדום, שגנב את האש מֵהָאֵלִים שֶׁבָּאוֹלִימְפּוּס ונתן אותה לבני האדם. על מעשהו זה קיבל פְּרוֹמֵתֵיאוֹס עונש כבד מאוד - הוא נקשר בשלשלאות ברזל לצוק תלול, ומדי יום היה מגיע למקום נשר ענקי ונוגס מהכבד שלו.

בְּפּוֹלִינֶזְיָה הרחוקה האמינו, לעומת זאת, כי הגיבור מַאוֹאִי ירד לַשְּׁאוֹל ושם למד כיצד להפיק את האש. הָאִינְדְּיָאנִים שֶׁבְּאָמֶרִיקָה הַצְּפוֹנִית האמינו, כי האש פרצה מניצוצות שיצרו  פַּרְסוֹתֵיהֶם שֶׁל עֶדְרֵי בִּיזוֹן (סוג של בקר) שדהרו במהירות מַעֲרָבָה. הניצוצות הבעירו את העשב וכך התפשטה האש.

וּבְיַהֲדוּת? האגדה מספרת, כי את האש הראשונה הפיק האדם הראשון במוצאי השבת הראשונה שלאחר בריאת העולם (בהנחייתו של אלוהים - כמובן). ומה אומרים המדענים? ובכן, המדענים משערים כי האש התגלתה על ידי האדם ממש במקרה. ייתכן שבעקבות בָּרָק, שפגע בצמחים דליקים על פני הקרקע וגרם לבעירתם. למעשה, מבין תופעות הטבע, הברק הוא החשוב ביותר. האדם הקדמון, למשל, הבין מהר מאוד את התועלת שבברקים וביצירת האש, ורבים רבים זאת כתגלית החשובה הראשונה של המין האנושי.

ישנם, לעומת זאת, חוקרים שמאמינים כי האדם גילה את האש לאחר שהסתכל בניצוצות הניתזים בשעה שהכין לו ולאשתו הקדמונית כְּלֵי צוּר. ואיך הבין אותו קדמוני כי אפשר להיעזר באש? טוב, את זה אנחנו יכולים רק לדמיין... אולי לאחר השריפה נשארו בשטח בעלי חיים חרוכים והאדם הקדמון, שהיה רעב מאוד, טעם את בשרו של אחד מהם והממ... הטעם היה משגע. ואולי, אותו קדמון התקרב לאש, הבחין בכך שהיא מחממת ונעימה והבין שהוא יכול להשתמש בה לכל מני מטרות כמו חימום המערה והפחדת בעלי חיים טורפים.

לומדים לשלוט באש
אולם, אל תחשבו שזהו סוף הסיפור. ממש לא! צרותיו של האדם הקדמון עוד לא תמו. את האש הוא הצליח, אומנם, לגלות, אך למרבה הצער עדיין לא הצליח להבין איך מדליקים אותה בכל פעם מחדש. ומכיוון שהאדם ממש לא רצה לחזור לימים בהם היה צריך לאכול קַבַּאבּ קר ולא מבושל, הוא החליט שצריך לשמור על האש כשהיא דלוקה כל הזמן - גם ביום וגם בלילה. בכל שבט נבחרו למשימה מספר אנשים שנחשבו לאחראיים ביותר. ומכיוון שהיה מדובר באחריות כבדה בהחלט ואפילו בעניין של חיים ומוות, הפכו שומרי האש, והאש עצמה, למכובדים מאוד ואף לקדושים. 

במשך הזמן למד האדם הקדמון כי אפשר להפיק אש בעזרת שיטות שונות ולא לְהִסְתַּמֵּךְ רק על ברקים ועל קרני השמש הלוהטות. אחת השיטות הקדומות להבערת אש הייתה חִיכּוּךְ מקל עץ קשה בחריץ שנחרץ בפיסת עץ שטוחה. החיכוך גרם לחימומו ולאחר מכן להצתתו של העץ. שיטה זו הייתה נפוצה בעיקר במקומות בהם שרר אקלים חם ויבש. שיטה מוכרת נוספת הייתה חיכוך שתי אַבְנֵי צוּר זו בזו. שיטה זו הייתה נפוצה יותר בְּאֵירוֹפָּה הקרה. שיטה אחרת, בה השתמשו הקדמונים, הינה השיטה הָאוֹפְּטִית, שֶׁמְּכַנֶּסֶת את קרני השמש לנקודה אחת בעזרת עֲדָשׁוֹת אוֹפְּטִיּוֹת. שיטה זו הייתה ידועה בעיקר בִּימֵי יָוָן וְכֵן בְּסִין וּבְסִיאָם.

עם השנים השתכללו השיטות, אך גם היום רובן אינן אלא גִּרְסָאוֹת מוֹדֶרְנִיּוֹת לגרסתו של האדם הקדמון שהתבססה על חיכוך או על הַקָשָׁה.

צועדים לעבר העתיד
גילוי האש וניצול האנרגיה שלה לצורכי האדם הוא ללא ספק אחד מהישגיו הבולטים של המין האנושי. גילוי האש, והאפשרות להבעירה בכל עת, אִפְשֵׁר לבני האדם לנדוד לאזורים מרוחקים בהם תְּנָאֵי הָאַקְלִים אינם נוחים, אזורים אליהם לא היו מגיעים ללא האש. גילוייה של האש הוביל גם למעבר מִתְּקוּפַת הָאֶבֶן, בה ייצרו כלים מאבנים בלבד, לתקופות הַנְּחושֶׁת וְהַבַּרְזֶל. בעזרת הלהבה בני האדם אף הצליחו לְעַבֵּד חומרים שונים וכך גילו טֶכְנוֹלוֹגְיוֹת חדשות שהובילו להתפתחות החברה כולה. שימוש נוסף שעשו בני האדם באש היה העברת מסרים והודעות. היו תקופות שבהן, למשל, אם הבחנתם במקרה במדורה בראש הר – הייתם מבינים שהצבא ניצח במלחמה.
 
וגם כיום, למרות שישנם מקורות אנרגיה אחרים, קשה לדמיין את חיינו ללא נוכחותה של האש. חישבו, למשל, איך היינו מטגנים את השניצל בלי אש?

סיפורו של הגפרור
היום אנחנו נוהגים להדליק אש בעיקר באמצעות הַגַּפְרוּר. מה יש באותו מקלון קטן שגורם לו להידלק ממש תוך שנייה? ובכן, הגפרור הוא מקלון דק עשוי עץ המצופה בְּתִרְכּובֶת זַרְחָנִית. במשך שנים רבו חיפשו בני האדם שיטה קלה להצתת אש, אך רק בשנת 1680, שנים רבות לאחר שהתגלתה האש לראשונה, גילה מַדְּעָן אִירִי בשם רוֹבֶּרְט בּוֹיְל שיטה באמצעותה ניתן להצית אש. הוא שפשף זַרְחָן וְגָפְרִית יחדיו ויצר להבה גדולה. זה היה ראשיתו של הגפרור המודרני, אותו אנו מכירים כיום. מדענים נוספים, שהלכו בעקבותיו, החליטו לשפר את המצאתו, אך התוצאות שהתקבלו מניסוייהם היו מסוכנות מאוד. גם רוֹקֵחַ אַנְגְּלִי בשם ג'וֹן ווֹקֶר ניסה, בשנת 1827, לפתח גפרורי ענק המצופים בַּגָּפְרִית עַל-תַחְמוֹצְתִית. הגפרור פעל למעשה על עיקרון החיכוך בין שני החומרים. הגפרורים הראשונים שווקו בשנת 1832 בְּגֶרְמַנְיָה, אך הַצַּרְכָנִים לא ממש התלהבו מהם, כי הם היו מסוכנים וגרמו לכוויות. רק בשנת 1855, למעשה, הציג הַמַּדְּעָן קַארְל לִינְדְסְטְרוֹם את הגפרורים העשויים מִזַּרְחָן אָדום. גפרורים אלה נחשבו לבטוחים ובהם אנו משתמשים עד היום. 

לא משחק ילדים
אש יכולה לפעמים להיות גם מזיקה ומסוכנת, וחשיפה אליה עלולה לגרום לכוויות בעור ובמקרים נדירים אפילו למוות. ודאי שמעתם פעם, ברדיו או בטלוויזיה, על שריפות שפרצו במקומות שונים בטבע וגרמו לשריפתם של יערות שלמים. למה אנחנו מספרים לכם על כך? כי ל"ג בעומר, חג המדורות הגדול, נמצא בפתח, ולאחר שהכרתם את האש ואת הסכנות הטמונות בשימוש לא מבוקר בה, אנחנו מקווים שתנהגו בזהירות, תשמרו על הכללים ותיזכרו שגפרור קטן אחד עלול לגרום לשריפה גדולה!

כללי בטיחות ליד המדורה
רגע לפני שאתם מדליקים את מדורת ל"ג בעומר חשוב לזכור כמה כללים:
1. כשאתם בוחרים מקום למדורה דאגו לכך שיהיה נקי מקוצים או מעשבים שעלולים להתלקח.
2. האחריות על הדלקת המדורה מוטלת על אדם בוגר ולא על הילדים.
3. אין להדליק מדורה בעזרת נוזל דליק. 
4. הוספת עצים וקרשים לליבוי המדורה צריכה להיעשות בזהירות.
5. יש להחזיק בקרבת המדורה שני דליי מים מלאים למקרה של התפשטות שריפה.
6. אסור בתכלית האיסור לזרוק למדורה הבוערת מְכָלֵי תַּרְסִיס וַחֲזִיזִים העלולים להתפוצץ ולפגוע ביושבים סביב המדורה.
7. אין להבעיר מדורה מתחת לקווי חשמל וטלפון, בקרבת עצים ושיחים או ליד מתקני דלק.
8. אין לישון בתוך שקי שינה סגורים בסמוך למדורה, מחשש למלכודת אש, וכמו כן - אסור להירדם בקרבת המדורה.
9. אם האש אחזה לכם בבגדים – עצרו. אל תרוצו! שכבו על הקרקע והתגלגלו מספר פעמים. ניתן להשתמש בשמיכה או במגבת גדולה כדי לעטוף את הנפגע ולחנוק את הלהבות.
10. כוויה יש לקרר מיד במי ברז ולהעביר את הנפגע לטיפול רפואי.
11. בסיום הקומזיץ יש לוודא כיבוי מוחלט של המדורה, באמצעות שפיכת חול או מים.
12. זכרו! במקרה של שריפה פעלו מיד לכיבויה ובמקביל, טלפנו 102 לתחנת מכבי האש והצוותים יגיעו במהירות האפשרית לכבות את השריפה. אסונות ונזקים רבים נגרמים מדי שנה בגלל חוסר זהירות בשימוש באש. אנחנו יכולים למנוע אותם!
 
העצות באדיבות פיני וייסגל, כבאי בתחנת כיבוי אש אילת

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מס' 16 של גליליאו צעיר



לרכישת מנוי

09.05.2009



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


בורחס, חורחה לואיס

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק