יום שני ב בתמוז, 26 ביוני

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

ההתערבות

"כשאתה מתחיל עם בת שאתה אוהב והגישה שלך רגשית, זה עלול להכשיל אותך", מצטט דור ג´רי, חברו של אחי הבוגר. "לכן, עליך להיות קר רוח, לחפש את החולשות שלה ולאתר נקודות תורפה".
דור אינו מבין כי זו הדרך להפיכת בני אדם לכלי משחק. הוא נגרר להתערבות אווילית ומלחיצה, נשאב למצבים שאינם נוחים לו, מסתבך בשקרים ונאלץ לצאת למסע ´איתור נקודות התורפה´ של נערה מוזרה שאין לו עניין בה. אבל דווקא בזכות ההתרבות דור מתוודע אל הקסם שבאישיותה וגם מגלה דברים שלא ידע על עצמו ועל רגשותיו.
בזכות ההתרבות הוא גם עולה לדרך מובילה אותו למחוזות חדשים – לאהבה.
מהי אהבה?
לגבי אלה ודור, שני צעירים שהתאהבותם איננה מובנת מאליה, התשובה ברורה.
ובכל זאת, מהי האהבה ומה הן תביעותיה?
והלב. הלב החולה, האם יימצא לו מזור?
ומה יהיה על ההתערבות. ההתערבות שמכפילה ומשלשת את עצמה?
על כל אלה ברומן מרגש וסוחף המשלב חיוך עם דמעה.

סיפורי אהבה יש לנו לא מעט, דווקא הסיפור הזה משך את תשומת ליבי כיון שהוא עוסק בנושא ששומעים עליו רבות בחדשות אך מעט מאד בספרות - תרומת איברים.
פנינו לסופרת חוה חבושי בכמה שאלות על תהליך כתיבת הספר:

איך הגעת לנושא הזה? האם ברקע עומד סיפור אישי? משפחתי?
אם השאלה היא האם אני או מישהו מקרובי משפחתי נזקק לתרומת איברים, התשובה היא שלילית, ואני מקווה שגם בעתיד לא נזדקק לתרומה שכזו. מצד שני כולנו, או לפחות רובנו מסתובבים עם כרטיס אדי צמוד לרישיון הנהיגה. אני מאמינה  גדולה בחשיבות היכולת להציל חיים, להעניק חיים לאחר בעזרת תרומת לב, ריאה וכבד למשל. גם שיפור איכות חייו של הזולת כמו תרומת כליה לאדם שמתענה בטיפול דיאליזה או קרנית שתחזיר מאור עיניים, בהחלט לא מבוטל בעיני. כל מה שרק אפשר הייתי נותנת ללא היסוס. הרי מדובר לאחר המוות. זו אולי התרומה הגדולה ביותר שאדם רגיל, אדם מן הישוב יכול להעניק לזולתו ולהשאיר אחריו.

ובכל זאת, איך את מסבירה שלא רבים מסתובבים עם כרטיס אדי. וברגע האמת לא רבים נענים  לבקשת תרומה של איברי יקיריהם?
כן, זה נכון ואין לי תשובה טובה. אנשים דתיים נמנעים בגלל ההלכה, או אולי בגלל פרשנות מסוימת שלה שהרי התורה, ככול הידוע לי, נותנת עדיפות לחיים ולהצלת חיים על פני "כבודו" של האדם לאחר מותו. אבל גם חילוניים רבים נמנעים מהחזקת הכרטיס. אולי זה נובע מהפחד הטבעי שלנו לעסוק בנושאים מוות.  אולי חשש, מעין אמונה  תפלה, של נבואה שעלולה להגשים את עצמה. 

בספר שלך, דור, גיבור הספר, נער בן ארבע עשרה, מביע את הרתיעה והזעזוע שלו מעצם העיסוק בנושא. למה בחרת להציג אותו כך?
כמו שאמרתי, רבים, אולי רבים מדי,  חשים פחד ודחייה מהנושא. לי עצמי קשה לקבל את זה אבל דווקא דור מהבחינה הזו מיצג רבים אחרים. הוא נער חד ורגיש ובכל זאת בוחר לא לדעת מה שקורה ולא להבין את מה שמתרחש מתחת לאפו. מצד שני, צריך להבהיר כי בשעה ש"זה קורה", הוא עסוק רגשית בהתאהבות הגדולה  שנופלת עליו...

וזה מביא אותי לשאלה למה דווקא נושא כזה לנוער?
טוב, נושא הספר, אם אני חיבת לשים אצבע על רעיון אחד מרכזי הוא – אהבה. אבל הספר נוגע בדברים רבים נוספים. למשל מעמד חברתי במסגרת חברתית; להיות חריג או מקובל  בחברה; יחסים בין הורים וילדים. כל הנושאים האלו הם מחיי היום יום של המתבגרים. "ההתערבות" – שבשם הספר מציינת התערבות במספר רמות: במשמעות הבסיסית ביותר התערבות בין שניים, אבל קיימת גם התערבות בעניינים של אחרים וכמובן ההתערבות הגדולה, ההתערבות ברמה של הצלת חיים על ידי השתלת איברים.  

כתיבה בגוף ראשון של מתבגר, זכר (!), בעיקר מה שקשור ליחסים בין המינים – איך התמודדת עם זה?
זה לא היה פשוט. הבנים שלי, שבעבר שמשו אותי לא מעט כשדה התבוננות ומעקב לצורך הכתיבה שלי לילדים, התבגרו בינתיים וכמובן שאינם מאפשרים שום חדירה לפרטיותם. לכן נזקקתי לעשות תחקיר מיגע כמו למשל שעות צפייה ממושכות ב"אקזיט" ותוכניות נוער אחרות בטלוויזיה. לשמחתי, התגובות שקיבלתי בינתיים, במיוחד מצעירים בגיל העשרה, שהסיפור כולו, כולל החלקים המתארים את הגישושים המיניים אמין. הסוד, בסופו של דבר, כנראה – מינון נכון של הזכרות ועבודת דמיון...

והחלק הנוגע בכל מה שקשור לצד הרפואי שבספר, מחלת הלב וההשתלה?
לצורך זה באמת נאלצתי לעשות תחקיר רציני. חיפשתי חומר באינטרנט וקיבלתי עזרה  רבה ממרכז ההשתלות. הם היו אלה שהפנו אותי למושתלת לב, מורה חיפאית בשם סוזן ברעם, ששיתפה אותי במהלך הדרמטי של סיפור השתלת הלב שעברה. כמוכן למשתיל בכיר, ד"ר דן ערבות, כיום ראש המחלקה לניתוחי חזה בבית חולים כרמל, שעבר על כתב היד והכניס תיקונים לפי הצורך. זו הזדמנות שוב להודות לשניהם.

הסיפור נפתח בתיאור של הלוויה ורק לקראת המחצית השנייה של הספר מתברר מי הוא הנפטר. גם הסיום מפתיע. על כל פנים אני הייתי מופתעת. האם היית מגדירה את הספר כמותחן?
מותחן? לא בהכרח. הסיפור מסופר במבנה  המאפשר את בניית המתח. הקורא בונה ציפיות, מנסה לפענח ולנחש את מהלך התפתחות  האירועים, מניח הנחות, אבל הסיפור – אגב, ממש כמו בחיים – לא תמיד נענה למשאלות הלב. זה הסוג הספרותי שאני מעדיפה לקרוא ובאופן טבעי גם לכתוב.

לסיום,  "ההתערבות" הוא ספרך השלושה עשר מה עוד בתוכניות ?
בקרוב יוצא ספרי הארבע עשר – קשה להרוג קקטוס, גם הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד – ואחר כך נראה. אינני רוצה להתחייב, אך קרוב לודאי שאמשיך לכתוב. מצד שני, מי יודע...?


לרכישה מוזלת של הספר !

08.01.2005



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים




לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק