יום שבת כ"ט בשבט, 25 בפברואר

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

איפה אתם גרים ?

איפה הייתם רוצים לגור? (והכוונה היא לא לְרָמַת גַּן אוֹ לְאַשְׁקְלוֹן). אולי הייתם רוצים לגור בְּבֵית סִירָה שֶׁצָּף על פני המים? או בבקתת בוץ בִּכְפָר אִינְדְּיָאנִי? בכל שנה, למעשה, נִקְרֵית בפנינו לפחות הזדמנות אחת לגור בבית שאינו עשוי מִלְּבָנִים וּבֶּטוֹן - בְּחַג הַסוכּוֹת, כמובן. אז, כשאתם יושבים השנה בַּסוכָּה, חישבו על הסוגים הרבים של הבתים, הקיימים ברחבי העולם: יש בתים העשויים מעץ, ישנם בתים מֵאֶבֶן, יש אוהלים מכל מיני סוגים וקיימות אפילו מְעָרוֹת וּבָתֵּי אִיגְלוּ. החומרים מהם נבנה הבית, והאופי שלו תלויים במיקום הַגֵּאוֹגְרָפִי שלו, בָּאַקְלִים של אותו אזור ובתרבות התושבים. באזור שיש בו שפע של עצים ישתמשו בעץ לבניית בית, בַּקּוטֶב הַצְּפוֹנִי משתמשים בְּקֶרַח כמובן.

במקומות מסוימים נשתמרה מסורת הבנייה, אולם כיום - כשניתן להעביר חומרי בניין ממקום למקום בקלות יחסית, חיים, במרבית המקומות בעולם, כמונו - בבתים מִלְּבֵנִים. בתים אלה נחשבים לחזקים מאוד ויציבים. כשאנו גרים בבית לְּבֵנִים, לא משנה לנו, למעשה, אם חורף עכשיו, או קיץ, אם גשום או מושֶׁלֶג, ולכן - אפשר למצוא את הבתים הללו כמעט בכל מקום. למה כמעט? מכיוון שישנם מקומות בעולם, בהם התושבים מתגוררים עדיין במבנים, המתאימים לצרכים הייחודיים שלהם. רוצים לדעת ממה עשויים אותם מבנים? הצטרפו למסע.

הוֹלַנְד / לגור על המים
75 וחצי קילומטרים של תעלות נפרשות לאורכה ולרוחבה של אַמְסְטֶרְדָּם, בירת הוֹלַנְד. העיר, הַשּׁוֹכֶנֶת לגדות נהר הַאמסְטַל, מצויה מתחת לְגובַהּ פְּנֵי הַיָּם ולכן זקוקה לתעלות, בכדי לְאַזֵּן את פני המים ולהגן על העיר מפני הֲצָפָתָהּ. כמו בכל עיר צפופה בעולם, גם באַמְסְטֶרְדָּם חיפשו אחר פתרונות דיור ייחודיים. התשובה נמצאה, אף היא, בתעלות. מאות בתי סירות פזורים להם לאורך התעלות, רובם משמשים כבתי מגורים, אך ניתן למצוא גם חנויות צפות, מוזיאונים שטים ואפילו בָּתֵּי מַחֲסֶה לחיות מחמד.

ישנם בתי סירה שהיו בעבר סירות מטען, העשויים בעיקר מִבַּרְזֶל וּמִפְּלָדָה. בטן האונייה שׁופַּץ והפך לבית מגורים רגיל (אם לא מחשיבים את תָּאוֹ שֶׁל רַב הַחוֹבֵל). בחלק מהסירות הסירו את הסיפון וחדר הַהִגּוּי ובשלד הנותר, דמוי האמבט, בנו בית לכל דבר. הסוג המעניין ביותר של בתי סירות הוא ה\"תיבות\". מדובר בבתים מרובעים רגילים, שבנויים על מִשְׁטָח בְּטוֹן, הצף על פני המים. בית סירה מסוג זה אינו יכול לשוט.
בהוֹלַנְד יש כיום קרוב לעשרת אלפים בתי סירה, 2,500 מתוכם נמצאים באַמְסְטֶרְדָּם. אם חשבתם שהדיירים קופצים מדי יום לשחיית בוקר זריזה, כדאי שתדעו - מי התעלות מזוהמים ואסורים לרחצה.

יַפָּן / בתים מנייר
יַפָּן היא מַמְלֶכֶת אִיִּים בִּצְפוֹן הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט הַשַּׁייֶכֶת לְיַבֶּשֶׁת אַסְיָה. ברבים מהאיים הללו יש הָרֵי גַּעַשׁ פעילים, הגורמים לרעידות אדמה שמסכנות את חיי התושבים. ביַפָּן אירעו מספר רעידות אדמה חזקות, שהותירו אחריהן אלפי הרוגים והרס לא יתואר. ביַפָּן הבינו, שֶׁבִּכְדֵי לְהַפְחִית אֶת מְמַדֵּי הָאָסוֹן, עליהם לבנות בתים קלים, שיתמוטטו בקלות, אך לא יגרמו נזק לנפש או לרכוש. בתי הנייר הַיָּפָּנִים נבנים ללא יסודות. למעשה, מדובר בבית אֲרָעִי מאוד (אפילו את האוהל שלנו אנו מצמידים בִּיתֵדוֹת לקרקע). קיר אחד (או שניים) של הבית עשוי מעץ דקיק ויתר הקירות עשויים מִמִּסְגְּרוֹת עֵץ בַּמְבּוּק גדולות המצופות בנייר, אותן ניתן לְהָסִיט לצדדים (כמו דלת הֲזָזָה). היָּפָּנִים בונים את גג בית הנייר בְּשִׁיפּוּעַ גדול, כדי לְאַפְשֵׁר לגשם לגלוש במהירות למטה ולא לפגוע בקירות. מכיוון שלא ניתן להניח את בית הנייר ישירות על הקרקע, בונים אותו על עמודים נמוכים מעץ, בגובה של כשלוש מדרגות.
באזורים בהם מתרחשות רעידות אדמה מעטות יחסית, נבנים הבתים היָּפָּנִים מעץ. הייחוד בבתים הללו הוא, שהקירות הפנימיים עשויים נייר, וכך מתאפשרת בעצם חלוקה משתנה של הבית (חדר אחד גדול או מספר חדרים קטנים וכדומה). אהבתם את רעיון המגורים בבית מנייר? ובכן, לפני שאתם נוסעים ליַפָּן, כדאי שתדעו, שכשנכנסים לבית יפני, בין אם הוא עשוי מעץ ובין אם הוא עשוי נייר, יש, על פי המסורת, לחלוץ נעליים.

ישראל / אוהלים בֶּדוּאִיִּים
הַבֶּדוּאִים הם נַוָּדִים או נַוָּדִים לְמֶחֱצָה (נודדים פעם או פעמיים בשנה) ולכן, האוהל, הַמְּשַׁמֵּשׁ כמקום מְגוּרֵיהֶם, מְרַכֵּז סביבו את אורח החיים. ביישובים הבֶּדוּאִים שֶׁבְּאֵזוֹר הַנֶּגֶב ניתן למצוא מספר רב של צורות מגורים, החל בַּמַּאֲהָל המסורתי, דרך מַּאֲהָל הַקֶּבַע, צריפים ואפילו מבני קֶּבַע. הבֶּדוּאִים מכנים את האוהל המסורתי \"בּיִת אָ-שַׁעַר\" שפירושו: בית הַשֵּׂיעָר. הוא נקרא כך משום שהיריעות מהן הוא עשוי אֲרוּגוֹת מִשֵּׂיעָר עִזִּים. הָאוהֶל הַבֶּדוּאִי קטן יחסית ובמרכזו ניצב עמוד תומך, הנקרא \"וְאַסַט\". שבטים בֶּדוּאִים נַוָּדִים למחצה בונים אוהל גדול יותר סביב ה\"וְאַסַט\". האוהל נבנה על מוטות, התקועים באדמה ותומכים בו על מנת שלא ייפול. הוא מחולק לשני אֲגַפִּים, המופרדים זה מזה בִּמְחִיצָה. האגף הדרומי, הממוקם בין המְחִיצָה והיריעה המערבית מְשַׁמֵּשׁ לכל הפעולות שמבצעות הנשים הַבֶּדוּאִיּוֹת, כמו אֲפִיָּה, כביסה, ייצור חלב, אריגה ועוד. החלק הדרומי משמש גם כמקום לגידול הילדים וכחדר שינה לכל בני הבית. באגף הצפוני נוהגים הבֶּדוּאִים לאחסן את הצאן בחורף, כדי שלא יסבול מהקרה המדברית. בתקופת הקיץ, כשהצאן רועה בחוץ, משמש האגף למגורים ואף למושב הגברים, הנקרא: \"שֶׁק\".

האוהל הבדואי מותאם באופן מושלם לסביבת המדבר ולאורח החיים של הנַוָּדִים. שיער העזים, ממנו עשויות יריעות האוהל, מכיל שומן טבעי המאפשר לו להיות גמיש במיוחד - בקיץ מתכווצים חוטי האריג ויוצרים חֲלָלִים, המאפשרים כניסת אוויר. בחורף, במגע עם הגשם, תּוֹפֵחַ האריג, חוטיו מתרחבים והרווחים ביניהם נסגרים ובכך מונעים חדירה של מים. חלק מהיריעות, המקיפות את האוהל, עשויות מצמר כְּבָשִׂים. זאת, על מנת לחמם את האוהל בלילות המדבר הקרים. האוהל מותאם לסביבתו לא רק מבחינת החומרים מהם הוא עשוי - בחורף נוהגים הבֶּדוּאִים לנדוד עם אָהֳלֵיהֶם אל מדרון מזרחי, בקרבת נחל, כדי להימנע מהרוח שעלולה להיות מסוכנת לא פחות מן הגשם. כיום, מרבית הבֶּדוּאִים עוברים ליישובי קבע, כלומר: למבנים העשויים לְּבֵנִים. אם כך, כדאי לכם לבקר אותם כבר עכשיו, וליהנות מהכנסת האורחים המדהימה באוהל הבדואי.

מֶקְסִיקוֹ / בקתת בוץ אינדיאנית
באזורים נידחים במֶקְסִיקוֹ קיימים עדיין כפרים אִינְדְּיָאנִים. מדובר באזורים טְרוֹפִּיִּים וסגנון הבנייה מותאם לחומרים הקיימים בשטח ולצרכים הָאַקְלִימִיִּים. קירות בתי התושבים עשויים קְנֵי בַּמְבּוּק הדבוקים בתערובת של בּוץ וַעֲשָׂבִים, והגג עשוי מִכַּפּוֹת דְּקָלִים (ממש כמו סוכת החג). הבקתה היא לרוב חדר אחד, גדול יחסית, שבו שוכנים כל בני המשפחה יחדיו.
האִינְדְּיָאנִים מבשלים על כִּירַיִם עשויות חומֶר. בחלק מהבקתות משמש החדר גם לבישול ובחלקן מכינים את המזון בבקתה קטנה הנמצאת מחוץ לבית המגורים. במרכז הבית ניצב שולחן המשמש לכל פעולות הריפוי של בני הבית. שולחן הריפוי מסמל עבור האִינְדְּיָאנִים את תחושת הַבֵּיתִיּוּת ובלעדיה, בעיניהם, הבית אינו ראוי למגורים.
תְּנָאֵי הַמִּחְיָה של האִינְדְּיָאנִים אינם כוללים חשמל ומים ולכן הם מתרחצים בְּמֵי הַבְּאֵר.

ארצות הקור / אִיגְלוּ
בְּאַרְצֵנוּ הַחֲמִימָה אנו זוכים לראות שֶׁלֶג לעיתים רחוקות, אם בכלל, וגם אז הוא נמס תוך יום-יומיים. שערו בנפשכם כמה נמוכה צריכה להיות הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה על מנת שהשֶׁלֶג יהפוך לקֶרַח מוצק, שלא יימס ואף יגן עלינו מפני הקור. הָאֶסְקִימוֹסִים, השוכנים בְּגְרִינְלַנְד, הַמְּמוקֶּמֶת בין יַבֶּשֶׁת אָמֶרִיקָה לְיַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה, בְּקִרְבַת הַקּוטֶב הַצְּפוֹנִי וּבְאָלַסְקָה, שֶׁבִּצְפוֹן יַבֶּשֶׁת אָמֶרִיקָה, מכירים זאת מקרוב. החורף באזורים אלה מְלווֶּה בשֶׁלֶג כבד וּבְטֶמְפֶּרָטוּרוֹת מַקְפִּיאוֹת, ואין בנמצא חומרי בניין (לפחות לא מהסוג שאנו מכירים).
אז מה עושים הָאֶסְקִימוֹסִים? הם נוטלים גושי קֶרַח גדולים ובעזרת סכין מיוחדת יוצרים מהן לְּבֵנִים. מבנה זה נקרא אִיגְלוּ. את האִיגְלוּ בונים על ידי הנחת לִבְנֵי הקֶרַח בצורה מעגלית דמוית כיפה, על מנת שהשֶׁלֶג לא יֵעָרֵם על האִיגְלוּ וימוטט אותו. האִיגְלוּ נישא עד לגובה של כשלושה מטרים. הוא חזק מאוד ועמיד בפני סופות שֶׁלֶג קשות בזכות צורתו וקירותיו, שמגיעים עד לעובי של מטר אחד. את פתח האִיגְלוּ אוטמים בלִבְנֵי קֶרַח או ביריעות עור. עד כמה שזה נשמע מפתיע - בתוך האִיגְלוּ יש תנור המשמש לחימום ובעיקר לבישול, והעשן מִיתַּמֵּר דרך ארובה שבכיפת האִיגְלוּ. איך הקֶרַח אינו נמס? ובכן, הטמפרטורות שבחוץ כה נמוכות עד שאינן מאפשרות לו לְהַפְשִׁיר.
האִיגְלוּ לא מְסַפֵּק, אומנם, חום רב, אך עבור הָאֶסְקִימוֹסִים, הרגילים לִכְפור חוֹדֵר הָעֲצָמוֹת, מְסַפֵּק האִיגְלוּ הגנה הולמת.

מוֹנְגּוֹלְיָה / אוהל מוֹנְגּוֹלִי
מוֹנְגּוֹלְיָה היא ארץ אַדִּירַת מְמַדִּים בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק. שטחה גדול פי שבעים מִשְׁטַח יִשְׂרָאֵל וכמות התושבים בה מְהַוֶּה פחות ממחצית כמות התושבים ביִשְׂרָאֵל, כך, שאין זה מפתיע שֶׁהַמִּדְבָּרִיּוֹת במוֹנְגּוֹלְיָה כמעט ריקים מאדם. 60 אחוז מֵהַמּוֹנְגּוֹלִים מנהל עדיין סגנון חיים מסורתי, ונודד עם עֶדְרֵי הַבָּקָר וְהַצֹּאן לפחות ארבע פעמים בשנה (בכל עונה).

המוֹנְגּוֹלִי חי באוהל מוֹנְגּוֹלִי המכונה \"גֵּר\". פֶּתַח האוהל פונה תמיד לכיוון מזרח (בציפייה לזריחת החמה) וגובהה של הדלת מגיע לכדי מטר בלבד. האוהל העגול גדול יחסית, (המרחק בין העמוד המרכזי לדופן הוא 2.5 מטר בערך), שֶׁלֶד עֵץ מָסִיבִי תומך בהיקף האוהל וקורות עץ מתחברות למרכז התקרה (גם כאן, בדומה לאוהל הבדואי, צדו השמאלי מיועד לגברים וצדו הימני לנשים, המנהלות את מֶשֶׁק הַבַּיִת). הרצפה עשויה עץ ואת המיטות מְמַקְּמִים המוֹנְגּוֹלִים ליד קירות האוהל, אחת בכל צד שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתֵיהֶן שטיח צֶמֶר צבעוני. במרכז כִּיפָּתוֹ של האוהל ישנה אֲרובָּה, הַפּוֹלֶטֶת את עשן תנור הברזל שבפנים. דְּפָנוֹת האוהל עשויות משלוש שכבות צמר דחוס, השומרות על החום באופן כה מוצלח, עד שֶׁהֶפְרֵשׁ הטמפרטורות בין פנים האוהל לאוויר שבחוץ עשוי להגיע עד ל-40 מעלות. בלילה אוטמים המוֹנְגּוֹלִים את התנור ושולפים את הארובה כדי שאפשר יהיה לסגור את פתח הגג.
בפעם הבאה שתבקרו ב\"גֵּר\" מוֹנְגּוֹלִי - שבו על רצפת העץ והרימו את הברכיים, כך שיפנו לעבר הפתח. זהו מנהג מקומי להגנה מפני הקור.



להזמנת מנוי

29.09.2009



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


רנואר, פייר אוגוסט

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק