יום חמישי ג בניסן, 30 במרץ

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

חום יולי אוגוסט

המצאת המזגן
אם יש דבר הַמְּסַמֵּל יותר מכל את יכולתו של האדם לְהִסְתַּגֵּל לסביבתו ובעיקר לְשַׁנּוֹתָהּ, זה הַמַּזְגָן. תחשבו על זה: מה עשה האדם הַקַּדְמוֹן, כשסבל מחום ביום שְׁרָבִי במיוחד? ככל הנראה הסתתר במערה. כיום, כמעט כל אחד מאתנו יכול פשוט להדליק מַּזְגָן ולשכוח מֵהַשָּׁרָב שבחוץ. זאת, הודות לסטודנט צעיר מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית בְּשֵׁם וּוִילִיס הַאוֹילְנַד, שבשנת 1902, כשבוע לאחר סיום לימודיו כִּמְהַנְדֵּס בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת קוֹרְנֵל, סיים גם את בניית המַּזְגָן הראשון מסוגו בעולם. הַאוֹילְנַד עבד באותו הזמן כפועל בבית דפוס בעבור עֲשָׂרָה דּוֹלָרִים בלבד לשבוע. מנהל אותו בית דפוס הפך למאושר באדם כשקיבל לידיו את המכונה שבנה הַאוֹילְנַד, כיוון שעד לאותו רגע נתקל בקשיים רבים בשמירה על איכות הצבע בזמן ההדפסה, בשל הלחות הרבה והחום ששררו במפעל. המַּזְגָן עזר לשמור על הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה במפעל וְאִפְשֵׁר, בשלב מאוחר יותר, את השימוש בארבעה צבעים בדפוס. בשנת 1906 נרשם פָּטֶנְט על המצאת המַּזְגָן. ההמצאה סייעה לשפר את איכות המוצרים בתעשיות נוספות מלבד בְּתַעֲשִׂיית הדפוס, כגון: בתעשיית הַטַּבָּק, הַצילּוּם, הַבָּשָׂר, הַתְּרוּפוֹת, הַטֶּקְסְטִיל ועוד. בשנת 1928 שִׁכְלֵל הַאוֹילְנַד את הַמְצָאָתוֹ וְאִפְשֵׁר את השימוש בה גם בבתים פְּרָטִיִּים (אותו המַּזְגָן שאתם מכירים כיום).

המצאת משקפי השמש

בשנת 1752, מְעַצֵּב הַמִּשְׁקָפַיים גֵ'ימְס אִיסְקוֹף הציג בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית את מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ הראשונות, שהיו מורכבות משתי עֲדָשׁוֹת, האחת שקופה והשנייה צבעונית. אִיסְקוֹף טען, כי השימוש במשקפיים שקופות בשמש עלול להזיק לעיניים ולכן יש ליצור משקפיים בעלות עֲדָשׁוֹת ירוקות או כחולות. אִיסְקוֹף אומנם המציא את מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ הראשונות, אך המשקפיים שֶׁייצֵּר בתחילה לא הֵגֵנּוּ לחלוטין על העיניים מפני קרני השמש המזיקות. המשקפיים ה"בריאות" הראשונות יוצרו בשנת 1929 על ידי אדם בשם סַם פוֹסְטֶר, שמכר את זוג המשקפיים הראשון שלו בְּשׁוּק בְּאַטְלַנְטִיק סִיטִי. משקפי השמש נהיו מקובלים מאוד בשנות השלושים.


המצאת המקרר

בעבר, הרבה לפני המצאת המקרר, נהגו אנשים לְקָרֵר מוצרים באמצעות קֶרַח, שהובא מההרים המושלגים. מדי שבוע היה עובר ברחובות הערים "איש הקֶרַח" המקומי ומוכר בלוקים של קֶרַח. את הקֶרַח היו מכניסים למרתפים קרירים, או לקופסאות מיוחדות.
הַמְּקָרֵר הַמְּלָאכוּתִי הראשון הומצא, למעשה, כבר בשנת 1748 על ידי וּוִילְיָאם קוֹלֶן, אך קוֹלֶן לא עשה בו שימוש מסחרי ולא הפיץ את המצאתו. בשנת 1805 ממציא אָמֶרִיקָנִי בשם אוֹלִיבֶר אֶוָנְס עיצב את "מכונת הקירור" הראשונה, אך רק בשנת 1844 נעשה בה שימוש, לאחר שבוצעו בה מספר שינויים על ידי פִיסִיקַאי אָמֶרִיקָנִי בשם ג'וֹן גּוּרֵי.
בשנת 1913 נמכר המקרר הראשון. למקרר היה מנוע חשמלי וּמַדְחֵס, שעזר להוציא את החום מתוך החלל הפנימי שלו. בשנת 1931 תעשיית המקררים החלה להשתמש בְּגַז הַנִּקְרָא פְרֵאוֹן (שפותח בידי הַכִימַאי תוֹמַס מִידַגְ'לִי). הגז הבלתי רעיל והבלתי דליק החליף את הגזים המזיקים בהם השתמשו באותו הזמן. רק מאוחר יותר התגלה, כי גם גז הפְרֵאוֹן מזיק מאוד לסביבה, וכי הוא פוגע בשכבת הָאוֹזוֹן. בשנת 1995 הופסק השימוש בגז הפְרֵאוֹן בתעשייה.

הכתבה לקוחה מגיליון מס' 6 של "גליליאו צעיר" - הירחון לילדים סקרנים


להזמנת מנוי גלילאו צעיר

03.07.2004



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


רמב"ם רבי משה בן מימון

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק