ארץ טובה שהדבש בעורקיה,
אך דם בנחליה כמים נוזל.
ארץ אשר הרריה נחושת,
אבל עצביה ברזל.
ארץ אשר מרדפים קורותיה,
אלפים דפים ועוד דף,
עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ראותיה
בגלל מרוצת המרדף.
מתוך: מרדף
מילים: ירון לונדון
לחן: נחום הימן
קשה ,קשה וכואב המעבר הבלתי אפשרי בן יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לבין יום העצמאות .
מעבר שאינו משכיח מאתנו שיום חגנו נקנה בייסורים ודם, דמם של הנופלים וכאבם האינסופי של המשפחות ,הורים, אחים , נשים וילדים שנותרו ללא אהובם.
ההחלטה לחבר בין עצמאות לזיכרון לא הייתה ברורה מאליה והתקבלה לאחר דיון ציבורי בשנת 1951. "מגש הכסף" עליו נתנה לנו מדינת היהודים , כך מכונים הנופלים בשירו של אלתרמן .
אחרי אלפיים שנות גלות ,חורבן ושואה חזר עם ישראל למולדתו ,חלקם של העולים לא הספיקו לעלות אל החוף ולידם נתחב רובה והם נשלחו להילחם בקרבות ההגנה על הארץ. במגש הכסף שובצו יהלומים ,אודים מוצלים מהשואה שנפלו בהגנת אדמת הארץ המובטחת.
כבר בערב הכרזת המדינה פרצו קרבות מלחמת העצמאות שסימנו את תחילתו של מאבק אלים לקיומה של המדינה ,מאבק שלא הסתיים עד עצם היום הזה. ובכל זאת ועל אף הכל ובזכותם ,יש לנו מדינה , בת 57 קצת זקנה, קצת צעירה . מדינה שהספיקה בשלוש וחצי שנותיה הראשונות להכפיל ויותר את תושביה. מספר העולים בתקופה זו היה גבוה ממספר התושבים הוותיקים בארץ - יחס שלא היה לו אח ורע בתולדות ההגירה בעולם. ומאז ממשיכה בקליטת גלי עלייה מכל המדינות ומשמשת כבית לאומי ליהודי העולם.
משהוקמה המדינה, הסתיים סיפורן של קהילות יהודיות רבות בתפוצות. עם עתיק שב למולדתו העתיקה כדי לחיות חיים ריבוניים, עצמאיים וחופשיים. מתוך מגילת העצמאות מושיט עם ישראל יד לשלום ושכנות טובה,לכל המדינות השכנות ועמיהן וקורא להן לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו.
