יום שישי ה באב, 28 ביולי

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

19.4.1936 מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט

שנות 1935 ותחילת 1936 התאפיינו בעלייה מוגברת של יהודים לארץ ישראל, הקמת יישובים חדשים ושיגשוג כלכלי. הערבים הביעו דאגה רבה מהנעשה וראו בכך את התממשות החלום הציוני.

ככל שהלך היישוב היהודי וגדל כך גבר המתח בין ערבים ליהודים ולבין ממשלת בריטניה שלדעתם נקטה בעמדה אוהדת כלפי היהודים. כתגובה בשנת 1935, ביצעו אנשי השיח' עז אל-דין אל-קסאם מספר מעשי טרור בצפון ובמקביל החלו לפעול אצל ממשלת בריטניה להפסקת העלייה לארץ ולהקמת מועצה מחוקקת דמוקרטית בארץ ישראל, בה יהיה לנציגים הערבים רוב.

הממשלה הבריטית החליטה לדחות את הקמתה של המועצה המחוקקת ובכך הביאה להתקוממות הערבים כנגד היהודים והממשל. ב-19 באפריל תקף המון ערבי עוברי אורח יהודים ביפו ורצח תשעה מהם. המוני ערבים מוסתים ע"י שמועות כי היהודים ערכו טבח בערבים, הביאו לכך שהערבים החלו לפגוע ביהודים שהגיעו ליפו. וועד לאומי שהוקם בראשות חאג' אמין אל חוסייני הכריז על שביתה כללית.

המרד כוון נגד השלטונות והובהר שהשביתה תפסק רק אם יעצרו השלטונות את התפתחות המפעל הציוני וייסעו להקמתה של ממשלה ערבית בא"י. לאחר שהבינו כי הממשלה הבריטית אינה נסוגה מעמדתה, חלה הקצנה בדרכי המאבק של הערבים. הם פגעו בישוב ויהודי ובמוסדות השלטון הבריטי תוך כוונה לשבש את החיים בארץ ולערער את הביטחון.

הפעם שלא כבשנת תרפ"ט, קידם היישוב היהודי את הפרעות כשהוא מוכן. החל מתחילת שנות השלושים קיבל ארגון "ההגנה" משנה חשיבות בסדרי העדיפות הלאומיים, גויסו לשורותיו מתנדבים רבים שעברו אימוני לחימה וכן נרכש נשק. במקביל יועלו שירותי הבריאות וההצלה לזמן חירום.

בתחילה ננקטה מדיניות הבלגה והמטרה הייתה רק להגן על הישובים, להדוף את פעולות הטרור, להימנע מטרור עיוור ולחזק את הברית עם בריטניה. ההסבר למדיניות זו היה כי פעולות הטרור עלולות לפגוע בחפים מפשע וההיבט המוסרי מחייב הימנעות מפעולות כאלו. בנוסף, טענו כי מבחינה מדינית יוכח כי היישוב הוא גורם אחראי המעוניין בשמירת השלום והסדר. נבנו עמדות, חוזקו גדרות ביטחון ושוריינו תאי הנהגים במשאיות ובאוטובוסים.

לאחר זמן מה, "ההגנה" החלה בפעילויות התקפה נגד הפורעים בארץ וזאת בעקבות החמרת המאורעות נגד היהודים. בירושלים ובסביבתה הוקמו קבוצות של חברי "ההגנה" שנקראו "הנודדת" בפיקודו של יצחק שדה. חברי הנודדת לא המתינו לתוקפים ביישוב, אלא ארבו לתוקפים מחוץ לגדר היישוב וכן יצאו לתקוף כפרים שנתנו מסתור לפורעים.

לאור הטרור המתמשך הפעילו המוסדות הלאומיים לחץ על השלטונות הבריטים. וביולי 1936 חל שינוי במדיניות הביטחון של הממשלה - הצבא הוגדל והוחמרו אמצעי השפיטה והענישה, וגייסו מאות יהודים לשורות הנוטרים, כוחות העזר המשטרתיים, ובכללם שומרים ושוטרים.

השביתה נמשכה 179 ימים במהלכה נהרגו 80 יהודים. תוך כדי כך הורע מצבם של הכפריים הערבים והכנופיות דוכאו על ידי הצבא הבריטי. ב-12 באוקטובר נפסקה השביתה. בספטמבר 1937 החל הגל השני של המרד, עם הירצחו של הפקיד הבכיר לואיס אנדרוס. הרצח היה תגובה למסקנות וועדת הבדיקה פיל שהמליצה על חלוקת הארץ לאזורי התיישבות ליהודים ולערבים.

המפלגה הערבית החרימה את הועדה. הכנופיות שלטו במרבית אזורי ההר ודרכי לחימתם כללו טרור עירוני, טרור פנימי ערבי, חטיפות וכו' הטרור הערבי היה קשה, הבריטים החלו לשלוח לארץ תגבורות צבאיות. לאחר נסיגת הבריטים מתוכנית החלוקה, הצליח הצבא הבריטי לשבור את רוחן של הכנופיות הערביות ולהחזיר את הסדר על כנו. בתמונה נוטרים יהודים (לקוח מתוך אתר עמלנט)





14.04.2007



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


דושאן, מרסל

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק