יום ראשון ד באייר, 30 באפריל

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

יציאת מצרים

בהגדת פסח נאמר: "כל המרבה לדבר ביציאת מצרים – הרי זה משובח", אך בחרנו לדבר דווקא על מצרים עצמה. המדינה שגובלת בישראל ונקראת היום בְּפִינוּ מצרים נמצאת באזור שבו שָׁכְנָה אחת הממלכות הגדולות והחשובות בהיסטוריה.

מצרים היא ברובה הגדול מדבר שומם. השמש קוֹפַחַת, הצמחייה דלילה וסופות החול הן מראה די שגרתי. אולם, בלב המדינה נמצא האוצר היקר ביותר שלה: נהר הנילוס (בהגדה של פסח הוא נקרא: היאור). הנילוס הוא הנהר הארוך ביותר בעולם, הוא מתפתל צפונה מִמַּעֲמַקֵּי יבשת אפריקה לאורך למעלה מ-6,500 קילומטרים עד שהוא נשפך לים התיכון. אורכו של הנילוס יותר מ-30 פעם אורכו של נהר הירדן שלנו.

עמק הַנילוס הוא אחד מהאתרים הראשונים בהם החלה האנושות לפתח חקלאות מאורגנת, החל מסביבות שנת 6,000 לפני הספירה. הנילוס שופע בִּדְגֵי מַאֲכָל וְשַׁיִט בנהר היווה את עוֹרֵק התחבורה העיקרי באותה תקופה. לכן הגאות, השפל והשִטפונות שפוקדים את הנילוס מדי אביב היו קצב החיים במצרים העתיקה. בכדי לַחְזוֹת אותם פיתחו הָאַסְטְרוֹנוֹמִים הַמִּצְרִים לוח שנה מדויק.

מצרים התחלקה לממלכה העליונה, שבצפון עמק הנילוס, ולממלכה התחתונה שבדרום העמק. בסביבות שנת 3,300 לפני הספירה התאחדו שתי הממלכות תחת שליט בשם מִנַּס. המלכים המצרים נקראו פרעונים ברבים, וביחיד פרעה (כמו אותו פרעה בו נאבק משה, על פי הגדת פסח). מִנַּס התחיל את שושלת הפרעונים ולאחריו היו כ-30 שושלות.

המצרים היו בנאים כישרוניים וחרוצים ביותר. הם בנו מבנים רבים, בהם מקדשים ענקיים, עמודי אבן גבוהים שנקראים אוֹבֶּלִיסְקִים, אך המרשימים ביותר מכל המבנים הם הַפִּירָמִידוֹת.

הַפִּירָמִידוֹת נבנו במטרה לשמש כמצבות הזיכרון וקבריהם של מלכיהם ומלכותיהם של מצרים העתיקה ועל מנת לשמור עליהם בעולם הבא. המצרים הקדמונים האמינו שהפרעה הוא האל הוֹרוֹס (מלך השמים), וכשהוא מת הוא הופך להיות האל אוֹסִירִיס (מלך המתים). כדי לתפקד במלכותו החדשה, האמינו המצרים, שעל נשמתו לְהִשָּׁמֵר, ולשם כך על גופו להיות משומר בתהליך שנקרא חניטה. גופה חנוטה נקראת גם מומיה. המצרים המשיכו להגיש למומיה אוכל זמן רב לאחר מותו של הפרעה. המצרים הקדמונים אף השאירו לפרעה את כל החפצים אליהם היה רגיל ואת כל האוצרות שאמורים לשמש אותו בעולם הבא. לצערנו, רוב האוצרות נשדדו במשך השנים על ידי שודדי קברים. כדי להספיק לבנות מבנה עצום שכזה, הַמלכים החלו לבנות את קבריהם כבר בחייהם. עד היום, התגלו במצרים 46 פירמידות בגדלים שונים, אך חוקרים סבורים כי ייתכן שישנן פירמידות אבודות הקבורות מתחת לחולות המדבר ומחכות לחוקרים חדשים שיגלו את סודותיהם.

בשולי עיר הַבירה של מצרים, קהיר, נמצא מישור גִּיזָה, שם ניצבות שלוש פירמידות שעליהן שומר פסל מדהים - הַסְּפִינְקְס. הַסְּפִינְקְס הוא חיה דמיונית בעלת גוף אריה וראש אדם. המצרים הציבו פסלי ספינקסים רבים, לרוב בזוגות, כדי לשמור על מקומות חשובים, אך הַסְּפִינְקְס במישור גיזה, הוא הראשון והגדול מכולם. אורכו של הַסְּפִינְקְס הענק, מקצות כפות רגליו השלוחות קדימה ועד זנבו: כ- 70 מטר וראשו מגיע לגובה של כעשרה מטרים. הדבר המדהים הוא, שלמרות סופות החול והגשמים ואפילו פגיעות מכלי נשק, הוא עדיין עומד, פניו מזרחה, צופה בזריחת השמש כבר 4,500 שנה.

למרות הכל, הַסְּפִינְקְס אינו הפלא הגדול ביותר במישור גיזה. בעולם העתיק נודעו שבעה הישגים אנושיים כ"שבעת פלאי תבל". הפלא היחיד מביניהם שנותר עומד עד היום הוא: "הפירמידה הגדולה". הפירמידה של הפָּרְעָה חוּפּוֹ בֶּן סָנְפְרוֹ, מֵהַשּׁוֹשֶׁלֶת הרביעית, היא הגדולה ביותר מכל הפירמידות. היא נבנתה, על פי ההערכות, בסביבות שנת 2600 לפני הַספירה ומעריכים כי לקח לעשרות אלפי פועלים כעשרים שנה לבנות אותה. גובהה של הפירמידה הוא 137 מטר. בסיסה של הפירמידה הגדולה הוא רבוע שאורכה של כל אחת מצלעותיו הוא 230 מטרים. ניתן להציב בשטח כזה ששה מגרשי כדורגל זה לצד זה. את הפירמידה בנו מלמעלה ממיליון ושלוש מאות אלף אבנים. כל אבן שוקלת בממוצע כשנים וחצי טון (כמו המשקל המשותף של 25 מקררים).

עד היום, איש אינו יודע בודאות כיצד נבנו הפירמידות, אולם ברור כי לבַּנָּאִים הַקַּדְמוֹנִים היה חשוב מאוד המיקום והכיוונים של הפירמידות. הם נעזרו באַסְטְרוֹנוֹמִים והציבו את הפירמידה כך שכל אחת מִצַּלְעוֹתֶיהָ פּוֹנָה באופן מדויק לכל אחד מכיווני שושנות הרוחות: צפון, דרום, מזרח ומערב. קווי המתאר של הפירמידה נמדדו ושורטטו על חולות המדבר ואז התחילו להביא את האבנים. האבנים הענקיות (הכבדות ביניהן שקלו 15טון) נחצבו בְּמַחְצָבוֹת רחוקות ונגררו או הוצפו על ספינות על פני נהר הנילוס לאתר הבנייה, שם הונחו שכבה אחרי שכבה זו על גבי זו. השאלה הקשה ביותר היא איך הגביהו את האבנים הענקיות האחת על השנייה. הדעה המקובלת ביותר היא שנגררו בַּשִּׁפּוּעַ שנוצר על ידי בניית כֶּבֶשׂ (מעין מנוף) ענק מֵעָפָר. לבסוף הייתה הפירמידה מצופה אבן סיד בצבע לבן בוהק והקודקוד העליון שלה היה עשוי מתכת מבריקה (לעיתים אפילו זהב). בִּרְבוֹת השנים נעלם הצפוי וקודקוד המתכת.

נכון, עֲבָדִים היינו... היינו. אבל למרות ההשערה המקובלת, הולכת ומתחזקת הדעה כי לא בני ישראל הם שבנו את הפירמידות. כיום, רוב החוקרים חושבים שאת הַפירמידות לא בנו אפילו עֲבָדִים, אלא תושבי הכפרים שליד הפירמידות. מעריכים שכעשרים עד שלושים אלף עובדים בנו את הפירמידות במישור גיזה במשך קרוב ל-80 שנה.

אז, בפסח הזה יהיה לכם כמה דברים לומר על יציאת מצרים ועל התרבות המדהימה שהשאירה אחריה כמה מהסודות המופלאים ביותר של האנושות.

הכתבה פורסמה במלואה במגזין חודש אפריל 2004 של הירחון "גלילאו צעיר"


לרכישת מנוי

04.04.2008



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


גאוס, קרל פרידריך

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק