23.8.1929 החלו פרעות תרפ"ט

זכויות התפילה של היהודים ליד הכותל המערבי הייתה מן השאלות הרגישות ביותר ביחסי ערבים יהודים בירושלים ובארץ-ישראל, ומוקד לחיכוכים רבים. הרחבה המרוצפת שבחזית הכותל המערבי, שבו קיימו היהודים את תפילותיהם, הייתה שייכת להקדש המוסלמי והיא שימשה מוקד המחלוקת.

עם גידול האוכלוסייה היהודית בירושלים ועלייה במספר עולי הרגל אל הכותל ביקשו היהודים להתקין במקום תאורה ולהביא ספסלים לנוחות המתפללים. המופתי חאגw' אמין אל חוסייני והמועצה המוסלמית העליונה שעמד בראשה ניצלו מצב זה להסתה נגד הציונות בטענה
שהציונים מבקשים לפגוע במקומות הקדושים לאיסלם.

ב- 23 באוגוסט 1929 התגלגלו תפילות יום השישי של המוסלמים בהר הבית למהומות קשות שבמהלכן ניסו הערבים לפרוץ לשכונות היהודיות בעיר החדשה, באותו זמן תקפו קבוצות גדולות של ערבים את כל השכונות היהודיות שבשולי ירושלים. למחרת התפשטו הפרעות על פני כל הארץ ונמשכו שבוע ימים, ובמהלכן הותקפו יהודים בעיקר בערים המעורבות ובכמה יישובים קטנים ומבודדים, שחלקם פונו מתושביהם, נבזזו ונהרסו.

כוחות הביטחון הבריטיים הדלים, שצומצמו בשנות העשרים השקטות התקשו לספק הגנה ליישוב היהודי. בימי המאורעות נהרגו למעלה מ- 130 יהודים ומאות נפצעו. ההתפרעויות החמורות ביותר בחברון שבה נטבחו ביום השני למהומות ב- 24 באוגוסט 66 יהודים (כולל תינוקות, ילדים צעירים ונשים) ושאר יהודי העיר פונו ממנה בחסות הצבא הבריטי.
וצפת שבה נרצחו ביום השביעי והאחרון למאורעות ב- 29 באוגוסט 18 יהודים, בינהם כלה ביום חופתה.

המאורעות היכו בהלם את היישוב היהודי בעצמתם ובהיקפם. לא היו אלו עוד תקריות מקומיות,מקריות אלא התקפות מאורגנות על ידי תוקפים בעלי נשק רב.

בתמונה: ספרי תורה קרועים מחוללים בחברון.