יום רביעי כ"ח באייר, 24 במאי

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

ללעוס ולא לבלוע!

כמה שאנו אוהבים ללעוס את המסטיק ולא לבלוע אותו, וכמה אבא ואמא שונאים לראות אותנו לועסים.
הם פשוט שכחו שגם הם היו קטנים ונהנו 'לעשות בלונים' ולפוצץ אותם.

התענוג הנובע מלעיסה משותף לרבים מבני המין האנושי הוא מוכר מלפני 7000 שנה לפני הספירה. הלעיסה באה להשקיט את תחושת הרעב, לחיזוק שרירי הלסת, וניקיון הפה והשניים.
האם פעם חשבתם למה לעיסת המסטיק כה מהנה ובמיוחד אתכם? אולי פשוט לאכול משהוא שלעולם לא נגמר.

חומר הלעיסה בתקופה הקדומה היה עשוי משרף עצים או גומי מצמחים שונים המופיע בעקבות חתך בקליפת עץ או צמחים שונים. הפצע מפריש חומר נוזלי שקוף או לבן הנקרש באוויר ומונע חדירת אוויר ומזהמים, מעין 'פלסטר'.
באזור סקנדינביה לעסו שרף מעץ הלבונה, בני המאיה בדרום אמריקה לעסו שרף מעץ הספודילה, ובאזור הים התיכון לעסו שרף מעץ המסטיק, שעם השנים הפך לשם נרדף לגומי לעיסה.

גלגולים ושימושים רבים נעשו לשרף העץ והצומח. אך בארצות הברית הוא נעשה לפופולרי משנת 1850. בפילדפיה הוכן בתחילת המאה ה-19 גומי לעיסה מצופה במעט סוכר קשיח וטעמים שונים. גרסה שהפכה בסיס ליצירת גומי לעיסה בצורות שונות,כדורים מרובעים ומלבנים.

"הבבל-גם" המוכר המאפשר ניפוח בלונים בקלות הומצא ב- 1893 הוסיפו לו צבע ורוד ואנו מכירים אותו בארץ בתור "בזוקה".

היום מכינים גומי לעיסה על בסיס גומי סינתטי אך עדין מוסיפים 10% - 20% גומי טבעי.
המסטיק של היום שונה לחלוטין משרף המסטיק של היוונים הקדמונים. אמנם לא מנומס ללעוס אותו אך אמרו להורים כי טוב ללעוס אותו לניקיון הפה והשיניים לאחר הארוחה.

כתבה: מיקה גלבר






29.11.2008



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


דילן, בוב

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק