יום שבת כ"ז באדר, 25 במרץ

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

מאסטרחאן ליסוד המעלה

נער רוסי,צעיר וחסר דאגות, מבלה את שעותיו הפנויות בערבות האינסופיות של הוולגה. רועה את עדרי צאנו של בעל האחוזה.

בודד למחשבותיו היה אנדרי קאריליץ, בערבה השוממת. שלא כבני גילו,ידע הנער הרוסי יוצא הדופן קרוא וכתוב. סב ישיש בבקתה זנוחה נהנה מחברתו ומפת הלחם הצנועה שהנער בנדיבות לב חלק עמו. בתמורה, חלק עמו הזקן את ה"תרבות" היחידה שידע: לימוד הקריאה והכתיבה של כתב הדפוס הרוסי.

גם חומר קריאה לא היה בנמצא. שם בערבות הוולגה הנידחת החזיקו משפחות האיכרים רק בספר אחד: התנ"ך, שיותר משקראו בו החזיקוהו מטעמי דת. בן למשפחה נוצרית פרבוסלאבית היה אנדרי. אך לא התעניין במיוחד בדתו המקורית ובילה שעות בקריאת ה"ברית הישנה", היא התנ"ך ונשבה בכבלי קסם.

לימודי הדת אצל הכומר אליו נשלח על ידי הוריו,ערערו עוד יותר את אמונתו בדת הנוצרית אך תחליף לא היה לו. בינתיים גדל הנער וביטא את רצונותיו ל"משהו אחר" בהישגים גשמיים. דוברובין הפך מאיכר חקלאי שכיר לעובד עצמאי. מעטים היו כאלה. אנדרי חכר שדות ועיבד אותם ומכספי היבול רכש אדמות. בתוך שנים אחדות, היה לאחד מבעלי האחוזות העשירים במחוזו, אך ההצלחה לא סיפקה אותו.

ואז שמע על הסובוטניקים. אלה היו נוצרים שומרי שבת. אנדרי קאריליץ דוברובין הצטרף אל הכת. המסלול לא נעצר בזה. עם הזמן, שמע על אפשרויות מרחיקות לכת יותר. הימים ימי מהפיכה, תופעה מופלאה ברוסיה הפראבוסלבית: גל של התייהדות שטף את הארץ. היו שקרבו ליהדות, היו ששמרו שבת בלבד. אחרים התגיירו ודבקו ביהדות. השלטונות לא היו מרוצים מהתופעה ורדפו את המתגיירים ורבים מהם הוצאו להורג. דוברובין לא נרתע, הוא הגיע אל רבה של הקהילה היהודית בצרצין (סטאלינגרד), זה שנבהל וחשש לחייו, הפנה אותו לרבה של העיר קובנה. שם פגש אנדרי את רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל.

קרבה עמוקה נוצרה בין השניים. הגאון קירב את הגוי הרוסי אך לא מיהר לגייר אותו וניסה להניאו מהמעשה. לאחר שלוש שנים בשנת תרי"ג, כמה סמלי קיבל עליו דוברובין עול תרי"ג מצוות והפך לגר צדק,יואב. מעתה כל אותן רדיפות והשפלות שהיו מנת חלקם של יהודי הגולה ,יהיו גם נחלתו. "כאשר נודע לשלטונות"- סיפר יואב, "כי נאמן אני לתורת ישראל, גמרו אומר למגר אותי.

באחד הימים הגיעה פקודה אל שר הפלך לצאת בראש גדוד קוזקים עלי ועל בני כפרי,ולהשמיד את כל ההולכים אחרי אלוהי ישראל. בנס, הגיעה הגזירה לאוזננו. בערב ההתנפלות, לבשנו כולנו בגדי חג והתאספנו בכיכר. אני הוצאתי את ספר התורה שהסתרתי בביתי , חיבקתי את הקדוש לי ביותר אל לוח לבי וכך יצאנו כולנו אל הכפר תוך תפילה לאלוהים.

כשהופיע ראש גדוד הקוזאקים וראה את התהלוכה מרטיטת הלב , נדהם ונשאר מאובן על סוסו וכך גם אנשיו, באותם רגעים ,נדרתי נדר שאין לו הפרה: אם יזכני להינצל מידהם ,אעשה הכל לעלות ולנשק את עפר ארץ הקודש... " "פתאום הופרה חרדת הקודש שאפפה את כל הכפר. קולו של ראש הגדוד פקד לפתע:" אחורה פנה"! הקוזאקים החמושים הפכו עורפם וחזרו כלעומת שבאו. "בעל האחוזות העשיר,הזדרז להשכיר את כל נכסיו שעל גדת הוולגה, הוא וכל משפחתו נטשו את ביתם ומעמדם ויצאו לדרך המסוכנת במסווה של ציילנים שעולים לרגל לפלסטינה, מחשש שמא יעוררו חשד.

בנמל יפו עלו על אדמת הארץ ומשם עברו לבית-גן יישוב חדש על יד יבנאל, לשם הופנו על ידי פקידי הברון רוטשילד. התנאים הפיסיים היו קשים . הם התגוררו בבקתות ערביות עשויות חימר, הבוץ דבק בכל דבר. השכני הערביים התנכלו למתיישבים החדשים וגם המחלות תקפו אותם. כאן שילם יואב את הקורבן הראשון: בתו הצעירה ושניים מנכדיו נפטרו. גם התנאים הרוחניים לא מצאו חן בעיניו. יואב דוברובין הגיע להחלטה לחפש מקום אחר. הוצעה לו קרקע חלופית ביסוד המעלה. הפעם יצא קודם לבדוק את המקום והתרשם ממנו מאד. אורח החיים במושבה הצעירה התאים לו ,מיסדיה היו אנשים חרדים, שומרי קלה כבחמורה. בכל שאלה שהתעוררה, קבלו את הכרעתו של רבה של צפת הרידב"ז. הוא ראה עמק פורח ומלבלב שהזכיר לו את ערבות הוולגה.

על חוף ים החולה, הקים יואב דוברובין את ביתו. הוא רכש שתי נחלות לעצמו ולבתו הנשואה ושילם בכסף מלא עבור 600 הדונמים שקיבל.במרכז השטח בנה את בית האחוזה. בית גבוה בסגנון רוסי, עשוי אבן. תקרות גבוהות, גג רעפים אדום ושבילי חצץ. משפחת הגרים החלה לעבד את הקרקעות במרץ. האדמה הפוריה נתנה את יבולה בשפע,האסמים מלאו בר, בעזרת מיכשור חקלאי מודרני וידע חקלאי שהביאו עמם מרוסיה הקימו משק לתפארת שזכה בפרסים בתערוכות חקלאיות.

הכל יכל ללכת במישרין, אלמלא... הקדחת! הקדחת הארורה, אימתם של מתישבי העמק. הקדחת החלה לפקוד את ביתו של דוברובין. יחד עמה באו השכול. ראשון נפטר הבן יעקב, אחריו הבן אברהם ושלושה מנכדיו. טובי בניו של דוברובין כבר נטמנו בבית הקברות והקדחת ממשיכה להפיל חללים, הבית הפך למקום של עצבות ויגון. גם את דוברובין עצמו תקפה המחלה מספר פעמים. אבל הוא תמיד שרד... אחרי בניו,אחרי נכדיו... המלריה עשתה שמות בישוב, אך נדמה היה שנהגה לפקוד במיוחד את בית דוברובין.

לעיתים כנשאל אם לא התחרט על יהדותו והגעתו לארץ ישראל, השיב בקול נחוש: "ודאי ודאי שלא! לא להרבות נכסים באתי, אלא מתוך אהבת הבורא". כשהמצב הלך והורע, החליט יואב דוברובין, במצוות רופאיו לעזוב את יסוד המעלה.

קילומטרים ספורים ממנה שוכנת המושבה ראש פנה שתושביה לא סבלו כל כך מהביצות והקדחת. מאז נתפרדה החבילה: האב הזקן התיישב בראש פנה עם אשתו (שמתה כעבור זמן קצר) הבנות והחתנים עם ילדיהם התפזרו ברחבי הארץ ובחוות דוברובין נותר רק יצחק ,הבן הבכור. הוא המשיך לעבד ולטפח את הנחלה ואף מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו לא עקרו אותו ממנה.

אך הזמן עשה את שלו וכאשר הלך ונחלש ,נאלץ לעקור לבית אבות. מאז לא נותרו ממשיכים מבני המשפחה בחווה, שמצבה הלך והתדרדר. בערוב ימיו הקדיש יצחק חלק מהנחלה לקרן הקיימת. כיום שופץ בית דוברובין ושוחזר על מנת לספר את סיפורה של יסוד המעלה וסיפורה המופלא של משפחת דוברובין. בבית העלמין הישן של המושבה ראש פנה, בצל הברושים , עומדת מצבה ועליה כתוב: "פ"נ גר הצדק יואב, ראש משפחת דוברובין, נולד 12 באוקטובר 1831 נפטר 15 פברואר 1935" 104 שנים חי האיש המופלא הזה , שצאצאיו חיים בכל רחבי הארץ.


יסוד המעלה ואחוזת דוברובין

24.05.2009



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


אלטון, ג'ון

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק