יום רביעי ד בכסלו, 22 בנובמבר

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

מה קרה לחוש הריח שלנו?

הכלב שלנו, סנדי, הוא כלב מן הסוג הקרוי גולדן רטריוור. הוא יושב בחזית ביתנו כל היום ומחכה שמישהו יעבור וישליך לעברו מקל. הרדיפה אחרי מקלות או כדורי טניס והחזרתם היא הפעילות העיקרית בחייו של
סנדי. כשאתה מרים מקל או כדור כדי להשליך אותו, התנהגותו היא מוזרה ביותר. הוא עוקב אחרי הכיוון שבו נע גופך, וברגע שאתה זורק משהו, הוא רץ בכיוון שאליו כיוונת את תנועת הזריקה. הוא אינו מסתכל בחפץ שזרקת. הוא פשוט מסתער, ראשו מורכן וכולו אוזן. כשהוא מתקרב אל המקום שבו נשמע קול נפילת המקל, אפו מתחיל להוביל אותו, ומריח את הריח שהשאירה כף ידך על המקל.

פעם ערכנו ניסוי כדי לראות עד כמה רגיש אפו של סנדי, היינו אז על חוף-ים שהיו בו מקלות עץ רבים. בערימה מסוימת אחת היו מונחים ודאי מאות מקלות. שלפנו מקל אחד, התרחקנו מן הערימה, ואז זרקנו אותו בחזרה אל תוך הערימה. אנו עצמנו לא יכולנו בשום אופן לומר בודאות איזה מן המקלות הוא זה שבחרנו - כל-כך הרבה מקלות נראו דומים זה לזה עד כי יכולנו להצביע על שבעה שנראו בדיוק כמו המקל הראשון. ניסינו לעשות אותו דבר עם סנדי, אלא שהפעם, לפני שהשלכנו את המקל, חרטנו עליו את הסימן X. אחר כך זרקנו אותו, ולא פעם אחת בלבד, אלא תריסר פעמים, אל תוך הערימה. בכל פעם סנדי החזיר את אותו המקל. באחת הפעמים רק העמדנו פנים שאנו זורקים את המקל, והוא הסתער על הערימה מבלי להבחין שהמקל נשאר אצלנו. הוא הסתובב סביב הערימה שוב ושוב, שלף מתוכה מקלות, איבד את שלוותו, אבל לא החזיר מקל אחר. לא הצורה, הגודל או המראה הם שסייעו לו בבחירת מקל מסוים, אחד מתוך רבים. היה זה הריח שהשארנו על המקל. קשה לנו לדמיין את הדבר הזה, אבל לגבי הכלבים, כל יצור חי יש לו ריח משלו. הם מסוגלים לזהות כל אדם על-פי הריח שהוא משאיר על חפצים. וחושים שהם עדינים יותר מן החושים שלנו יכולים להבחין בריחות אלה.

מדוע בני אדם אינם מסוגלים לעשות זאת? מדוע חוש הריח של כלבים, וגם של פרימאטים (קופי אדם כמו: שימפנזה וגורילה), מחודד ויעיל כל כך בהשוואה לחושים האנושיים? קבוצת מחקר משותפת של מדענים ממכון ויצמן למדע וממכון מקס פלנק בגרמניה מציעה תשובה לתעלומה עתיקת היומין.

בכל היונקים, כמו גם האדם, קיימים כ-1,000גנים המקודדים לקולטני ריח חלבוניים ייחודיים הממוקמים ברירית האף; תפקידם הוא לקשור מולקולות של חומרי ריח ובדרך זו לזהות ריחות שונים. אלא שלא כל הגנים האלה פועלים כראוי. למעשה, שיעור הגנים הפגומים הוא שקובע את חדות חוש הריח של בעל החיים או האדם.

כבר במחקרים קודמים התברר שאצל בני אדם יותר ממחצית מהגנים האחראים לקולטני הריח הפכו לגנים הכוללים מוטציה (שינוי גנטי) המתבטאת במעין פקודת "עצור" שמונעת מהגן לפעול כראוי.

השאלה שהתעוררה בעקבות הגילוי הזה היא אם מדובר בתופעה עתיקה יחסית, שהתרחשה גם אצל קופים שונים, או שמא זאת "קטסטרופה גנטית" שקרתה רק במין האנושי בפרק הזמן הקצר (במונחים אבולוציוניים) שבו התפצל ענף ההתפתחות והפריד בין בני האדם לבין הפרימאטים (קופי האדם).

במחקר התגלה שבעוד שרמת הגנים הפגומים אצל שימפנזים, גורילות, ועוד פרימאטים היה 28% עד 36%, רמת הגנים הפגומים בבני אדם הגיע ל-54%. כלומר תפקודם של הגנים האחראים על חוש הריח נפגע פי ארבעה מהר יותר בבני האדם בהשוואה לפרימאטים.
המסקנה אם כך, שההפחתה בחדותו וביעילותו של חוש הריח התרחשה בעיקר אצל האדם כנראה לפני כ- שלושה עד חמישה מיליוני שנים בלבד. (ממש אתמול במונחי התפתחות החיים על פני כדור הארץ שקיים להזכירכם כ-4.5 מיליארד שנים).

"בהשוואה לבעלי החיים, הפסקנו להיות תלויים בחוש הריח ככלי המאפשר להכיר פרטים אחרים בני מיננו. המוח שלנו התפתח לכיוונים 'אנושיים' כמו הדגשת חשיבות הראייה, פיתוח יכולת להבחנה בין צבעים וכן יכולת לזהות פרטים אחרים על פי תווי פנים ולא על פי ריח" מסבירים החוקרים ומכאן ניתן גם להבין את השוני הרב ביננו לבין הכלבים. סנדי תופס דברים שאנו איננו מסוגלים לתפוס, ואנו תופסים ומבינים דברים רבים שהם מעבר לעולמו. לגבי כלב כמו סנדי אין הבדל גדול בין ספר למקל, ואילו בעינינו - מקל אחד נראה כמעט כמו כל מקל אחר. הכל תלוי בחושים !!!!

© בכתבה זו נעשה שימוש בקטעים מן הספר "המראה מעץ האלון" מאת ג'ודית והרברט קול


לכתבה המלאה בוואלה מדע

22.03.2003



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


דה-גול, שרל

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק