יום שבת כ"ז באדר, 25 במרץ

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

האם הסבתא אשמה באהבה למתוק?

התאווה למתוק אינה תכונה ילדותית והיא אינה מתפתחת, כפי שאולי חושבים רבים. למעשה זוהי אחת התכונות הבסיסיות ביותר הטבועות ברוב האורגניזמים (היצורים החיים) החיים כיום בעולם. אנשים, קופים, בהמות ואפילו חיידקים מעדיפים מזון מתוק על מזון אחר.

מדוע? מה כל כך מושך בטעם המתוק?
מזון מתוק נתפס כמכיל סוכר, סוכר מכיל הרבה קלוריות, כלומר מי שאוכל מזון מתוק מקבל אנרגיה רבה יחסית העשויה לעזור לו במלחמת הקיום ונותנת לו יתרון על מי שאוכל מזון דל קלוריות. במשך השנים הרבות למד היצור החי לקשר בין הטעם המתוק לאנרגיה וכך להשיג יתרון על הסובבים אותו. זו הסיבה שקשה לסרב ל"פצצת אנרגיה" מתוקה.

פרופ' יעקב שטיינר מחלוצי מחקר חוש - הטעם בפקולטה לרפואת שניים של האוניברסיטה העברית, טוען שהאהבה למתוק מולדת ואינה נרכשת ואין להאשים את הסבתא באהבה למתוק. הוא הוכיח זאת במחקר שבוצע בתינוקות בשעה הראשונה ללידתם (בטרם האכלה הראשונה). שטיינר טיפטף חומרי טעם שונים ללשונותיהם של תינוקות ותיעד(בצילומים) את הבעת פניהם. התברר כי "ההצבעה" הייתה "פה אחד" למתוק. הבעת הפנים הייתה הנאה לטעם המתוק, מעין הבעת בחילה לטעם המר, וכיווץ הפנים לטעם החמוץ. יתרה מזו חוקרים אחרים הזריקו לנשים בהריון תמיסות טעם שונות. תגובות העוברים המעווים את פניהם שתועדו העידו על תוצאות זהות.

לחוש הטעם יש קשר ישיר להישרדות ובריאות הגוף. הטעם המתוק - מבשר לאדם שאנרגיה זמינה מגיעה להזין אותו. הטעם המלוח - מבשר על הספקה של מלחים לגוף. הטעם החמוץ – מתריע על פרי בלתי בשל או רקוב שעלול לגרום לכאבי בטן. הטעם המר – עלול להתריע על מזון רעיל המסוכן לגוף ולחיים. ישנו גם הטעם חמישי הומאמי – טעמו קשה להגדרה, למעשה זו החוויה הבסיסית שאנו חווים כשמוצר מזון או כל דבר נכנס לפה.

הלשון היא אתר החישה של הטעם.
הלשון והקשרים שלה עם המוח אלו האמצעים העומדים לרשותנו לבחינת הטעם שנחוש. התבוננות פשוטה בלשון המושטת החוצה מאפשרת לראות מעין גבשושיות, אלו הם פקעיות החישה "הפאפיליות".
באופן גס אפשר לחלק את הלשון ל"אזורי התמחות" החלק הקדמי מתוק, בצדדים קדמיים מלוח, הצדדים הפנימיים יותר חמוץ והחלק האחורי מר. אין חלוקה זו תורה מסיני ויכולים להיות אנשים שונים בעלי רגישויות שונות לטעם.

מחלקים את הטועמים ל "טועמי-על": בעלי רגישות גבוהה לטעמים השונים.
ל"טועמים ממוצעים": שיש להם רגישות ממוצעת לטעמים שונים.
ול"לא טועמים": אנשים חסרי חוש טעם מעין "עיוורון לטעמים".

חוש הטעם כשאר החושים משמש כמנגנון אזהרה מפני רעלים למיניהם וכעזר לשמירה על דיאטה מאוזנת. לכן יש לטעום את האוכל לפני הזלילה.


לבריאות מיקה גלבר

מקורות :
מגזין מכון תנובה למחקר - ינואר 2003
“REVIEW”




07.02.2003



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


אלטון, ג'ון

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק