29.10.1956 מבצע סיני

מיד עם תום קרבות מלחמת העצמאות , החלו מנהיגי ערב לדבר על ה"סיבוב השני" להכרעת ישראל שהחל בשרשרת של פעולות איבה שהיו הרקע לפקרוץ המלחמה.

ב - 1951 חסמו המצרים את מיצרי טירן שהיו המעבר היחיד מים סוף אל מפרץ אילת. מצרים התעלמה ממעמדם הבינלאומי של מיצרי טירן והטילה איסור על מעבר סחורות המיועדות לישראל.

מסיום מלחמת העצמאות החלו פעולות הסתננות משטחי ירדן ומצרים אל שטח ישראל. בתחילה היו אלה חדירות לשם גניבה, אולם מאוחר יותר החלה ההסתננות לקבל ממד חדש של חבלה והרג. בשנת 1955 הוקמו במצרים יחידות ה"פדאיון" , שהרבו בפעולות אלימות בקרב ריכוזי אוכלוסייה במרכז ישראל, כדי לקיים מתיחות צבאית מתמדת לאורך קווי שביתת הנשק. פיגועי ההסתננויות נטעו חרדה עמוקה בקרב תושבי המדינה.

בראשית שנות ה - 50 הצליחה ישראל לרכוש כמויות ניכרות של נשק חדיש. אולם בשנת 1955 ביצעה מצרים עסקת נשק גדולה עם ברית המועצות וכך השיגה עדיפות על צה"ל באויר וביבשה. ההערכה בישראל הייתה שהערבים נערכים ל"סיבוב שני" אחרון, והם יפתחו במלחמה בהזדמנות הראשונה שיוכלו לעשות כן.

משנת 1956 החלה ארצות הברית להסתייג ממדיניותו של נאצר והיא סירבה למממן לו את בניית סכר אסואן, בתגובה הלאים נאצר את התעלה. צרפת ובריטניה שהיו בעלי מניות בתעלת סואץ החלו לתכנן פעולה צבאית נגד מצרים והביאה לשותפות עם ישראל.

במהלך 1956 החלו לזרום ידיעות ריכוז גדול של כוחות מצריים בחצי האי סיני ועל פעולות התחפרות לאורך הגבול סמוך לישראל. ישראל מצאה עצמה מול איום צבאי. לנוכח ההזדמנות שנוצרה החלו שיחות על שיתוף פעולה בין נציגי ישראל, בריטניה וצרפת. ב-29 באוקטובר 1956 פתחו כוחות צה"ל במתקפה על המצרים בסיני.