6.10.1981 רצח נשיא מצרים

ההתפייסות עם ישראל והמדיניות הפרומערבית של סאדאת בודדה את מצרים מהעולם הערבי וגרמה להטלת סנקציות כלכליות ודיפלומטיות של העולם הערבי על מצרים במשך תקופה ממושכת ולגירוש מצרים מהליגה הערבית.

כתוצאה מכך הגיע מעמדה הבין-ערבי של מצרים לשפל חסר תקדים. מבקריו של הנשיא טענו שהוא חרג מהאסטרטגיה הערבית המשותפת, אשר ביקשה לנהל משא-ומתן במסגרת ועידה בין-לאומית בג'נבה בתוך חתירה להסדר כולל ולא דו- צדדי. אסטרטגיה זו התנגדה להכיר בישראל ולכרות שלום עמה כל עוד לא נסוגה נסיגה מלאה מכל השטחים שכבשה במלחמת ששת הימים.

סאדאת הפר את הקו הזה כדי להשיב לעצמו את סיני, טענו מתנגדיו. מחאתם של חוגי השמאל המצרי, של זרמים קנאים איסלמיים ושל הסטודנטים באוניברסיטאות ביטאו את הסתייגותם ממדיניות השלום של סאדאת.

לאחר תקופה שבה הוסרו כמה הגבלות במצרים החליט סאדאת לנקוט צעדים נגד מתנגדיו. בספטמבר 1981 אסר כ- 1,600 דתיים, בראש ובראשונה קנאים מוסלמים ופורשים חילוניים.

כחודש אחר כך ב- 6 באוקטובר 1981 התנקשו בחייו במהלך מפגן צבאי. המתנקשים היו רוצחים שכירים שפעלו בשיתוף עם קבוצה צבאית של קנאים מוסלמים. ההתנקשות, יודגש, לא בוצעה על רקע פוליטי-מדיני, אלא בגלל קנאות דתית.

החוגים האיסלאמיים הפונדמטליסטיים במצרים לא היו מוכנים לסבול פגיעה מתמשכת בבסיס כוחם. לדעת הקיצונים בהם, שאיפתם לכונן מדינת הלכה בארץ הנילוס חייבה את חיסול המנהיג שעצר ואסר כה רבים מאנשיהם.