יום חמישי ג בניסן, 30 במרץ

לשרותכם מנוע חיפוש מבוסס גוגל הממוקד באתרים חינוכים.Beta

   : חפש ראשי

הכדור בידיים שלכם

נסו לנחש מה משותף למכשיר קֶשֶׁר, כלי לְאִחְסוּן עפרונות וְעֵטִים ועציץ קטן? תִּתְפַּלְּאוּ, אך תוכלו לגלות את התשובה אם תיקחו קופסת גבינה ריקה עשויה מִפְּלַסְטִיק, ותחשבו כיצד ניתן להשתמש בה שֵׁנִית, במקום לְהַשְׁלִיכָהּ לפח הָאַשְׁפָּה. אם, למשל, ניקח שתי קופסאות פְּלַסְטִיק ריקות, נעשה חור קטן בתחתית כל אחת מהן, ונעביר חוט ארוך שיחבר בין שתי הקופסאות – נבנה לנו, למעשה, מכשיר קֶשֶׁר בְּאֶמְצָעוּתוֹ נוכל לדבר עם חבר העומד רחוק מאיתנו. קופסת פְּלַסְטִיק ריקה שנעטוף בִּנְיָר צִבְעוֹנִי וּנְקַשֵּׁט, למשל, תשמש אותנו לְאִחְסוּן עפרונות וְטוּשִׁים או כל דבר אחר. ואם נניח בה מעט אֲדָמָה וְזֶרַע של צמח כלשהו, יהיה לנו יופי של עציץ קטן. הפעולה הזו, שבמהלכה אנחנו לוקחים חפץ כלשהו ומשתמשים בו שוב במקום להשליכו לפח – נקראת מִחְזוּר.

למה חשוב לְמַחְזֵר?
לְכַדּוּר הָאָרֶץ שלנו יש מַשְׁאַבִּים מוגְבָּלִים (למשל: כמות מוגבלת של יערות או מים), וכמות בני האדם ממשיכה לגדול. אנו, בני האדם, מנצלים את המַשְׁאַבִּים של כַּדּוּר הָאָרֶץ עד תּום, ויום אחד אנו עלולים להתעורר לעולם שבו לא יהיו יותר עצים (כי את כולם כָּרַתְנוּ לצורך בנייה וייצור נייר), עולם שבו לא ניתן יהיה לְהַלֵּךְ באוויר החופשי (כי הַגָּזִים הָרְעִילִים שאנו מייצרים הורסים את שכבת הָאוֹזוֹן הַמְּגנָּה עלינו מפני קרינת השמש), או עולם שבו לא נוכל עוד  לשתות מים (כי הם יזוהמו בְּמֵי בִּיּוּב וּבִפְסולֶת כִימִית של תעשיות) ועוד. אולם, אין סיבה לדאגה, כיוון שעדיין לא מאוחר מדי לשנות לפחות חלק מאותם מעשים שגורמים לפגיעה בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שלנו.

המִחְזוּר הוא אחת הדרכים להצלת כַדּוּר הָאָרֶץ שלנו ולשמירה על אֵיכוּת הַסְּבִיבָה. בניגוד לדרכים אחרות, בתהליך המִחְזוּר כולנו יכולים לקחת חלק ומכיוון שכל צעד גדול מתחיל מצעד אחד קטן - גם השימוש החוזר בקופסת הפְּלַסְטִיק שהזכרנו קודם לכן יכול לתרום לשיפור המצב ולחיסכון באַשְׁפָּה.

פְּסולֶת לא תמיד נעלמת
כולנו יודעים, הרי, מהי אַשְׁפָּה. כן, כל אותם הדברים שאנו משליכים לפח, כמעט בלי לשים לב: שאריות של אוכל שאנו אוכלים, עטיפות מוצרים בהם אנו משתמשים וכן הלאה. האַשְׁפָּה שלנו מורכבת משני סוגי חומרים מֶרְכָּזִיִּים: פְּסולֶת טבעית (אוֹרְגָּנִית - באה מן הטבע כפי שהיא) ופְּסולֶת מְלָאכוּתִית (מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם). הפְּסולֶת הטבעית יכולה להיות קליפת פְּרִי או ירק, מזון שהתקלקל או שאריות מזון. פְּסולֶת מסוג זה היא פְּסולֶת שֶׁמִּתְכַּלָּה מעצמה. כלומר, אם ניקח, למשל, קליפת בננה ונקבור אותה באדמה, לאחר כחודש נגלה שהיא כבר אינה נמצאת שם. הפְּסולֶת המִּתְכַּלָּה מִתְפָּרֶקֶת לְמַרְכִּיבֶיהָ, וכל דבר שאינו נבלע על ידי האדמה - אוכלים החרקים. כלומר, פְּסולֶת מִתְכַּלָּה היא פְּסולֶת שבסופו של דבר תיעלם.

אבל, פְּסולֶת מְלָאכוּתִית, לעומת זאת, כמו פְּלַסְטִיק, נַיְלוֹן או גומי, לא תיעלם לאף מקום לאורך חודש ימים ולפעמים אפילו לאורך עשרות ומאות שנים (תלוי בסוג הפְּסולֶת). אם ניקח, למשל, קופסת ריקה העשויה מפְּלַסְטִיק ונקבור אותה באדמה - היא תישאר שם זמן רב ולא יקרה לה דבר. זו פְּסולֶת שאינה מִתְפָּרֶקֶת במהירות למרכיבים שלה משום שאינה טבעית.

לאן מגיעה הפְּסולֶת?
הפְּסולֶת מהבתים שלנו נאספת וְנֶעֱרֶמֶת באתרים מיוחדים לריכוז אַשְׁפָּה - מִזְבָּלוֹת או מִטְמָנוֹת (בהן מַטְמִינִים את הַזֶּבֶל באדמה). דוגמה לאתר כזה היא אתר השלכת הפְּסולֶת בְּרָמַת חוֹבַב, שֶׁלְּיַד בְּאֵר שֶׁבַע. אל אתר זה מוּבֶלֶת הפְּסולֶת מכל יישּׁוּבֵי דְּרוֹם הָאָרֶץ. במועצה המקומית רָמַת חוֹבַב, שהוקמה כמרכז של תעשיות, יש גם אתר מיוחד לטיפול וְהַשְׁמָדָה של פְּסולֶת רעילה שמגיעה ממפעלים. בדומה לַאֲתַר רָמַת חוֹבֵב בַּנֶּגֶב יש אתרים נוספים להשלכת פְּסולֶת בכל חלקי הארץ.

קצת מִסְפָּרִים
בשנת 2003 ייצרה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל 5.7 מיליון טוֹן של פְּסולֶת, לעומת 4.5 מיליון טון פְּסולֶת שיוצרו בשנת 1998. כדי שנבין את המספרים הללו ניקח כדוגמה את הַפִּיל הָאַפְרִיקָאִי, ששוקל כ-7,000 קִילוֹגְרָמִים בממוצע, כלומר כ-7 טוֹן (טוֹן 1 = 1,000 קִילוֹגְרָמִים). 5.7 מיליון טוֹן פְּסולֶת שווים בהיקף שלהם לכמעט 814,286 פילים! תארו לעצמכם כמות כזו גדולה של פילים מגיעה לְאַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטונֶת...

אז, למה, בעצם, אנו מייצרים כל כך הרבה פְּסולֶת? ובכן, הדבר נובע, קודם כל, מכמות התושבים במדינה בְּיַחַס לשטח הַגֵּיאוֹגְרָפִי שלה, כלומר: ככל שיש יותר תושבים - כך גם כמות הזבל שהם מייצרים גדולה יותר. אבל, צריך לזכור כי שטח המדינה נשאר זהה ולא מִשְׁתַּנֶּה, ולכן אין בעצם מספיק מקום כדי לְאַחְסֵן את הפְּסולֶת.

וכאן בדיוק נִרְתַּם לעזרתנו המִחְזוּר. המִחְזוּר הוא תהליך במהלכו אנו לוקחים אַשְׁפָּה ומשתמשים בה מֵחָדָשׁ כְּחומֶר גֶּלֶם - ליצירת מוצרים חדשים. אנו משתמשים בחומרים שונים שנמצאים בפְּסולֶת שלנו פעם נוספת וכך מְשַׁנִּים אֶת הַיִּעוּד שלהם - מפְּסולֶת שֶׁמִּצְטַבֶּרֶת סתם כך לחומר שניתן להשתמש בו שוב.

מעגל המִחְזוּר
תהליך המִחְזוּר מתחיל משינוי בצורת החשיבה שלנו. במקום להסתכל על זבל כמשהו שיש להשליך הצידה מכיוון שאין לנו בו שימוש יותר, אנו מחפשים דרכים בעזרתן נוכל לנצל שוב לפחות חלק מהזבל שלנו. כיום אנו יודעים כיצד ניתן לְמַחְזֵר את כל החומרים הבאים: גֶּזֶם (פְּסולֶת שנוצרת מִגִּזּוּם ענפי עצים שצמחו יותר מדי, עצים שֶׁנֶּעֶקְרוּ וכדומה), חומר אוֹרְגָּנִי (פְּסולֶת טבעית שהיא כמעט מחצית מכלל הפְּסולֶת בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל), מתכות שֶׁנֶּאֱסָפוֹת מֵרְכָבִים שיצאו מכלל שימוש, שאריות של מפעלים ואפילו פחיות שתייה, צמיגים שעשויים מגומי, זכוכית, נייר וקרטון, פְּלַסְטִיק ממוצרים שונים כמו בקבוקי שתייה, שקיות נַיְלוֹן ועוד.

למעשה, ככל שֶׁנַּרְבֶּה לְמַחְזֵר חומרים, נצטרך פחות ופחות לבצע פעולות של הטמנה באדמה של פְּסולֶת שרק הולכת ומצטברת ונצטרך לבזבז פחות שטח על מקומות להשלכת אַשְׁפָּה. כיום אנו מצליחים לְמַחְזֵר במפעלי מִחְזוּר שונים ביִשְׂרָאֵל בערך חמישית מכלל הפְּסולֶת (כלומר, מתוך 10 קִילוֹגְרָמִים של פְּסולֶת אנו מְמַחְזְרִים היום 2 קִילוֹגְרָמִים בלבד), כמות קטנה מאוד יחסית, אך המדינה פועלת להכפיל את הכמות בשנים הקרובות, כלומר לְמַחְזֵר פי שניים יותר אַשְׁפָּה, והיא עושה זאת על ידי כך שהיא מעודדת הקמת מפעלים חדשים למִחְזוּר.

אריה מאַשְׁפָּה
לפעמים הרעיון לְמַחְזֵר חומרים מסוימים צומח דווקא מצורך אחר. דוגמא לכך היא חברה בשם "מ.י.ה" (ראשי תיבות של המילים מִחְזוּר, יצירה והדרכה). החברה הוקמה על ידי מָיה מָאוֹר, שבעקבות ניסיונה בסדנאות יצירה עם ילדים החליטה לפנות למפעלים שונים בארץ ולבקש שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לה לאסוף את הפְּסולֶת שלהם, כדי ליצור ממנה עבודות יצירה שונות. חברת "מ.י.ה" אוספת פְּסולֶת מייצור עדשות משקפיים (פְּלַסְטִיק), שאריות של כותנה שנקטפה וטרם עובְּדָה, שאריות ממפעלים לייצור חוטים, חלקי צינורות פְּלַסְטִיק ממפעל שמייצר צינורות הַשְׁקָיָה, עץ וּנְסורֶת מִנַּגָּרִיּוֹת ועוד. תהליך כזה של שימוש חוזר בפְּסולֶת הוא כמובן מִחְזוּר של חומרים.

אל מָיה הצטרפה עֲדִי בְּרִיזוֹן, שהיא מְפַתַּחַת וּמְאַרְגֶּנֶת פעילויות הָעֲשָׂרָה ביצירה, דרמה ותנועה לילדים בגילאים שונים זה 16 שנה. מָיה ועֲדִי יצרו תוכנית שנקראת "סיפור-מִחְזוּר", במהלכה מסופר סיפור, שלאחריו הילדים ממחישים אותו באמצעות בניית בובות ויצירה מחומרים מְמוחְזָרִים.

כל אחד יכול
כל אחד מאיתנו יכול לְמַחְזֵר. נתחיל מכך שכולנו יכולים להפריד ולהשליך את בקבוקי הפְּלַסְטִיק למיכלים המתאימים לכך, שמפוזרים ברחבי העיר. אנו יכולים להשתמש בפחות שקיות נַיְלוֹן, לערוך קניות בעזרת תיקים וסלים ולא להשתמש בשקיות נַיְלוֹן. ניתן להשתמש יותר במוצרים מְמוחְזָרִים, כמו נייר, למשל, ואף להשתדל לרכוש מזון באריזות שניתן לעשות בהן שימוש חוזר. אפילו רכישת מוצרים יד שנייה תסייע למאמץ. אם נקנה, למשל, ספרים מיד שנייה (כלומר: ספרים שמישהו כבר השתמש בהם), כמות הנייר שיושלך לפח תִּקְטַן, ופחות עצים יִכָּרְתוּ לצורך ייצור נייר לספרים חדשים.

כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על רעיונות נוספים לשימוש חוזר בחפצים. אל תשכחו, שיש לנו רק מקום אחד לחיות בו, וחשוב שנשמור עליו.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון מס' 22 של הירחון "גליליאו צעיר"




להזמנת מנוי

03.12.2005



השבוע בהיסטוריה
מורשת ישראל
אוכל ושאר ירקות
על הא ודע במדע
פנאי ובידור
הפסקה פעילה
בז שטח
מידענות
תיבת נח
המלצה על ספר
בניית אתרים


רמב"ם רבי משה בן מימון

לפי תאריך :

כתוב לנו | ספר אורחים | אמנת פרטיות | פרסם בבז | הוסף אתר
כל הזכויות שמורות בז © 2000-2002 תנאי שימוש
האתר נבנה ומתוחזק עלידי אפוק